מאנדריכוב (תרנ"ח–תש"ג)
נולד ביום כ' תשרי תרנ"ח לאביו הרב אברהם ישכר בר. היה תלמידם של אביו ואחיו ר' יעקב, ונסמך להוראה מהרב אליהו קלצקין מלובלין ומהרב אריה ליב ברודא. מגיל י"ד כתב מאמרים בעתונים, ופרסם באידישעס טאגבלאט הלבובי ואידישע שטימע הוורשאי. על הפילי־טונים שלו חתם: רודגיבא, הצורה ההפוכה של שמו. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח עם הוריו לפרג, והיה שם מבאי ביתו של הרב חיים ברודי. בהשפעתו השתלם גם בלימודי חול ו־בציור. כמה חדשים ישב בבית סוהר על הש־תמטות מהצבא. אחרי המלחמה שב לגליציה, וגר עד תר"ף בצאנז חדש אצל אחיו. נשא את מאטעל ממשפחת אולינג בסנוק, ועבר לגור שם, עד שעקר בתרפ"ג לדרוהוביטש אל אחיו. פתח חנות ספרים וכלי קודש, והוציא לאור שבועון ביידיש. בכל מקום בואו עמד בראש המזרחי, ופעל רבות בהרבצת תורה ובעסקנות ציונית דתית. פעילותו קבלה תנופה רבה, משנתקבל בתרפ"ה כרבה של אנדריכוב. מלא במסירות את תפקידו כרב ומחנך, והכניס לקהילתו רוח ציונית. היה נשיא תנועת תורה ועבודה בגליציה המערבית, וממיסדי השומר הדתי. השתתף מטעם המזרחי בועידות ארציות ועולמיות, וב־קונגרס הציוני בג'נבה בתרצ"ט. נמנה על מורי ומנהלי בית הספר תחכמוני בקראקא. התקבל כרב במושב שדה יעקב, והתכונן לעלות לארץ. בכתובים היה לו חיבור על רבי יהודה הלוי, ספריו ושיריו. עם כניסת הנאצים ברח לדרוהוו־ביטש, וניהל שם יומן מאורעות מפורט. התחיל לכתוב ספר לימוד לנוער על המצוות, המפרט בשפה בהירה את פרטי הדינים של המצוות הנוהגות בזמן הזה. בתש"א ראוהו בלבוב עובד ביום כפועל בבית חרושת, ובערב רץ למסור שיעורי תורה. משם עבר לטרנוב, בה נספה עם אשתו בראש השנה תש"ג (ולא בגיטו ורשה). מאוחר יותר נהרגו בדרוהוביטש שני בניו: אבי־רהם ישכר ושלמה זלמן הי"ד. אחיו השיב לו באביר יעקב, יב.
גאולה בת יהודה, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, 7–9; הלל זידמן, אלה אזכרה, ג, 187–192, אישים שהכרתי, 129–135; ספר זכרון לקהלות חדוביצה, אנדריכוב, 254–258, 261, 274–275; ספר סאנוק, 115, 605.
