מבוליחוב ופרה (תק"י*–תקצ"ז)
נולד בשנת תקי"ט בברודי לאביו הנגיד ר' יוסף ישראל מבוליחוב, חתן ר' צבי הירש אב"ד דוקלא, ב"ר אליעזר ליפמן ראש ומנהיג בזולקווא, חתן ר' מרדכי ר' ליבוש"ס, נכדו של בעל מהדורא בתרא חתן המהרש"א. מצד אמו היה נכד המהר"ם מלובלין.
היה גאון ומקובל, ונשא את בתו של הרב מרדכי מארדיש ויינרב אב"ד פאריצק. הניח את אשתו ושמונת ילדיו, והרחיק נדוד בארצות אירופה המערבית. גר חליפות בטריאסט, ויניציה וליוורנו שבאיטליה. כדי לעכב בידו מלצאת לחלו"ל הוצעה לו רבנותה של רוה־רוסקה, וי"א שקבל אותה, אלא שנאלץ לברוח מחמת עלילה.
בשנים תקס"ה–תקס"ח הדפיס בליוורנו את שני חלקי ספרו דבר המלך על תרי"ג מצוות בדרך פרד"ס, ופלפול בלשונות הרמב"ם. הרבנים המסכימים מעידים עליו שלמד תורה לשמה. לפני צאת הספר לאור, בשרה את הופעתו מודעה הפותחת במלים אקוד ואשתחוה. אח"כ קבע את דירתו בפיררה, וישב בה למעלה משלושים שנה בקדושה ובפרישות, כשהוא שרוי בתענית משבת לשבת. פיזר לצדקה, וקנה ספרים חשובים בשביל רבני גליציה. נפטר בשיבה טובה סמוך לחנוכה תקצ"ז, ונטמן בפיררה. בכתב יד נותרו ספריו מאת אדנים, והידור מצוה ע"ד פרד"ס. בספריו הוא מביא דברים ששמע מחכמי דורו, אך אינו מזכיר את הבעש"ט ותלמידיו. שנים לאחר מכן נתגלגלו עליו הדברים במסיבת חסידים, ואמר רבי בצלאל מבילקמין, שבפמליא של מעלה עדיין משיחים בו.
ניפי־גירונדי, תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, 15; אשכול, א, 416; לקורות הקהלות בפולניא, 200; שם הגדולים השלישי, כו.; קרובו ש"י עגנון, עלי עי"ן, 374–379, ומשם בספר רוה רוסקה, 64; תולדות יהודי ברודי, 67.