ר' אליהו ב"ר יהושע פנחס בומבך

מאושפצין (תרמ"ד–תש"ג)

נולד באוהנוב ביום א' חשון תרמ"ד לאביו הרב יהושע פנחס. מילדותו היה בעל מח נדיר וזכרון נפלא, ובגיל כמה חודשים כבר ידע לומר פסוקים שלמים. בחודש סיון היה חולה מסוכן ונתרפא. בגיל שש־שבע השתתף בשיעורי אביו לתלמידים חריפים, וחכמי העיירות בהן כהן אביו כרב, היו משתעשעים עמו בהלכה. סמוך לאחר שאביו נתקבל כרבה של דרוהוביטש נערכה שם חגיגת הבר מצוה שלו, בהשתתפות הרב יצחק ליב סופר, דו"ז ר' משה רוקח אב"ד בוריסלב, וגדולי חכמי העיר. דרש בסוגיית ציץ ביומא דף ז., ובלל עשרים ושש מערכות ופירכות מסובכות מכל הש"ס תוך שהוא מתרץ קושיות הישועות יעקב, ר' יוסף אשר בזילין ר' יהושע אפרים בזילין ר' יוסף אשר בתל־אביב ר' אברהם יעקב בבני־ברק תהום כל העיר. הישיש ר' עוזרא עביל מדרוהו־ היטש הדפיס שם את הדרשה, רק לאחר הסבא ר' יוסף מיברוב הסכים לכך במכתבו, קבע את השם קונטרס מענה אליהו. האבא כתב בהסכמתו כי "אעפ"י שידעתי כי המקנאים אליהו יאמרו אליהו יושב ודורש, והכל יודעים דולה ומשקה מתורת רבו פנחס זה אליהו, בעזה"י כי יודעי ומכירי תהלוכות בני החריף זי' יעידון ויגידון, כי לא באלה חפץ להתלבש טלית שאינה שלו, ודברים המקובלים בידו ומר כך וכך קבלתי, וב"ה הרבה אשר חידש ש"ס ופוסקים, וזה יצא ראשונה ליום שמחת בבו". בהקדמת אגדה של הבר מצוה, מביא חידושי אביו וזקנו ר' אליהו הרושובסקי שכהן כרב.

שנת תרס"ז נתקבל כרב בקענטי שליד בילין, באלול השתתף בועידת סנדובה וישניה, וחתם תנאי בנישואין. כשנפטר אביו בתרפ"א לא את מקומו כאב"ד אושפצין ור"מ הישיבה גבוהה. יהודי העיר לא זזו מחבבו, ואף הנכרים מו לכבודו ביראת הכבוד, כשראוהו עובר בהדרת פניו הקורנות. רבים הריצו אליו שו"ב. אך הוא השתמט מלענות, באמרו שאביו נפטר במבחר שנותיו, באשר השיב הרבה הלכה למעשה. השתייך לאגודת ישראל, והשתתף בתרע"ב בועידת היסוד בקטוביץ.

היה חסיד קומרנא בכל לבו ונפשו. בגיל צעיר נשא את רבקה בת רבי יעקב משה ספרן מקומרנא, והשתלם אצלו כמה שנים. רבים נהרו שם להתייעץ עמו, ונהנו מתפילתו המתוקה והעצורה, ומנועם נגינותיו. כשנפטר חמיו המשיך לנסוע אל בנו ר' שלום שהיה גיסו, ואח"כ אל בנו ר' ברוך שהיה חתנו. נסע בקביעות לשלוש שבתות בשנה: שבת חנוכה, שבועות, ושבת שלפני סליחות, וחסידים ראו בהערצה, כיצד גאון מופלג מקבל מרות מאדמורי"ם צעירים כאחד מכולם.

בימי השואה בחרו הנאצים בעירו, להקים בה את משרפות המות של אושוויץ הידועות לדראון עולם. הוא ברח לסוסנוביץ, וכאשר נשלח ברכבת חזרה, אימץ את לב היהודים שהיו עמו בקריאת שמע ישראל. נספה שם בל"ג בעומר תש"ד הי"ד.

ילדיו: א. ר' בנימין שכהן כרב באחד מפרבריה אושפצין; ב. ר' שמואל חתן דודו רבי אלעזר.

הקהילה וקצינין צבא בעת קבלת מצעד צבאי ביום 29.11.1932.

אפשטיין האדמו"ר מדזלושיץ בקראקא שכהן כאדמו"ר בבנדין; ג. שינדל אשת רבי ברוך ספרין אחרון אדמור"י קומרנא; ד. אשת ר' שמלקי בן רבי אלטר ספרין מעיר ישן; ה. אשת ר' יוסף רבה הצעיר של בלוזוב; ו—ז. הבחורים יוסף ויצחק איזיק. כולם נספו בשואה עם משפחותיהם הי"ד.

היה מסודר מאד בלימודו ובאורחות חייו, ובכל יום רשם את חידושיו בסדר מופתי. ספרו עמ"ס מכות שערך שנים רבות, היה כבר מוכן לדפוס בפרוץ המלחמה. מכתבו מתרע"ב נדפס בתשובה כהלכה, 184. שתים מתשובותיו מתרפ"א, נדפסו בספרו של אביו אהל יהושע, ח"ב, יא, צה. תשובת אביו אליו, שם, צד.