ר' מרדכי שרגא פיבל ב"ר יעקב קופיל בורנשטין

מטרנוב (תר"י*–תר"ס*)

בנו של הרב יעקב קופיל אב"ד באליט שבפולין. קנה את עתון "השמש" שיצא לאור בקולומיאה בעריכת ראובן אשר ברוידס, ומינה כעורך את גרשום באדער. גר בטרנוב, ושימש בה סוכן בית החרושת לציקוריה "פאסט און מייערהוף". בימי עלומיו התחולל הסער על כשרות תחליף קפה של נכרים. אז ליקט את מכתבי הרבנים בנידון, והדפיס בתרמ"ו בקראקא קונטרס קטן: כתוב זאת זכרון בספר, למען אשר לא יקרב איש ישראלי אל הציקאריע הנעשית בפאבריקען של א"י. הסכמות קיבל מדייני טארנא ר' פסח יהודה הכהן ור' נפתלי צבי סג"ל גאלדבערג, הכותבים שאין להבחין בקפה אם מערבים בו שומן של דבר אחר, וממליצים להדפיס את הקונטרס גם בלשון אשכנז. המביא לדפוס מגולל בהקדמתו את תולדות העניו, ואח"כ מדפיס את גוף המכתבים המקוריים ואת המודעות בעתונות.

ראשוני האוסרים היו: הדב"ח, ח"ב, יו"ד, נג, בתשובתו לר' אבנר כתבן; מהרי"א אסד, יו"ד, קנז; המהר"ם שיק, יו"ד, רא. גם הכימאים כתבו שאי אפשר לייצר בלי תערובת שומן איסור. בכמה מכתבים מהשנים תרל"ז–תרמ"א בא איסור ר' ישראל רפפורט אב"ד טארנא ובית דינו. רבני מנצ'סטר ולידז העידו שעובדת התע־רובת נכונה. כשרבני קובנא וריגה כתבו בהלבנון שאי אפשר מבלי לערב, כתבו בתרמ"א מירו־שלים אל הרב שמעון סופר מדוע הוא מחשה. הוא חזר בו מההיתר שנתן בתרל"ח לחברת קאלב מפראג בהסתמכו על האב"ד רצ"ה טבליס, והציע את הדבר לפני גדולי ישראל. מכתבי איסור כתבו גם רבני סטניסלב (פעמיים), קולומיאה, דזיקוב, שיניבה ומושציסק. חברת פרנק ובניו בלינץ קבלו הכשר מהרב־ד"ר דשם, ומכיון שלא היה מוכר ולא יכלו לשווק בגליציה, לחצו את רב"ז שפיצר מווינא להכשיר לפי תנאיו. במכתביו אל הרב מסטניסלב ור' ישראל קנר הוא מגולל את הפרטים, ומשתמע ממנו שאין להתיר. אז חזר בו רבה של סטניסלב מההיתר, והכריז זאת בבתי הכנסת שבעירו. לעומת זאת, יצרני הציקוריה היהודים בטרנוב ר' דוד פאסט ושותפיו קבלו הכשר מהאב"ד ובית דינו, רש"ס, רצ"ה אורנשטיין, ר"מ קריסטינופולר והשניבר.

בורר