ר' יואל גינצבורג

נולד בזולקווא לאביו רבה של חודרוב, כנראה ר' יעקב משולם. בשנים תרנ"ט–תרס"ו השיב לו לשם במשנת אליעזר, קמא, ה, ל. בצעירותו שימש כראש ישיבה בברזן אצל המהרש"ם. היה למדן ובקי גדול, וקרב מאד את תלמידיו. כשנפטר בתרס"ח או בתר"ע הרב אריה ליב יופיטר ראב"ד בורשטיין, הוזמן לדרוש שם בשבת, ונתקבל להיות דומ"ץ וראב"ד בעיר. עליו היו מוטלים כל עניני הרבנות עד לשואה. לא היה מקובל על החסידים, כי ילדיו חיים גרשון וזיסלה נתפסו להשכלה. לשיא גדלותו נתעלה בשנות הזעם. הנאצים התעללו בו ביום כ"ה תמוז תש"א, והשליכוהו לבנין העיריה עם עוד נכבדים יהודים. אוקראיני אחד גזז את זקנו הלבן, וזרה את השערות בפניו כשכל העת עיניו זולגות דמעות. ביום כיפור תש"ב אירגן מנין לתפילה בביתו של ר' שמואל מסטל, ועבר לפני התיבה בבכיות ובדמעות שליש. עודד וניחם את בני עדתו לקראת הצפוי להם, וקרא להם ללכת קוממיות בשמחה על קידוש השם. ביום י"א תשרי באו הגרמנים, וחטפו יהודים להריגה. הוא הובל לבקטשביץ, בה נורה בעת שהתהלך בין היהודים המובלים לבלזיץ לעודדם ולומר עמם וידוי. זכה לבוא שם לקבר ישראל הי"ד.