מטיסמניץ (תרל"ח–תש"ב)
נולד בזבלטוב בשנת תרל"ח לאביו רבי מנחם מנדל.
נשא בתרמ"ה את יוכבד בתו של רבי יצחק קוטן האדמו"ר מטיסמניץ, שעסקה רבות בפעולות צדקה וחסד. אחרי פטירת חמיו בתרס"ד, מילא את מקומו כאדמו"ר. בתרע"ד ברח בגפו לוינא, ומשפחתו באה אח"כ להצטרף אליו. אחרי המלחמה שב לטיסמניץ, ונתמנה כדומ"ץ. רק בתרפ"ו הוכתר כרבה הרשמי של העיירה, אחרי שרצ"ה בנו של ר' שאול הורביץ הרב הקודם ויתר על חזקתו. התאהב על כל בני הקהילה בנועם לבביותו. למדן הדור פנים, ולתורות שאמר בסעודה השלישית הקשיבו ביראת הכבוד. רבים באו להאזין לתפילותיו בנוסח ויזניץ. כינוהו אישיות משי. ביתו היה פתוח לפעילות ציונית ומזרחית. כשחוסלו מוסדות הקהילה בזמן הכיבוש הסובייטי, נותר עם השוחט ללא פרנסה. מנין המשיך להתקיים בביתו, ויחידים תמכו בו. כשנכנסו הגרמנים לעיירה תלשו את זקנו, והוליכוהו לכלא שותת דם עטוף בטליתו. משם נשלח עם קבוצת יהודים לסטניסלב, בה נספה בשנת תש"ב עם אשתו ובנו הצעיר יצחק הי"ד.
בכורו ר' ליבוש נשא את בתו של רבי שפירא מגרודזיסק, ועבר לוורשא בה נספה הי"ד.
תשובות אליו: שו"ת מהרש"ם, ח"ד, קכג בתרס"ב; מנחת יחיאל, ח"ב, קט, קמה.
שלמה בלונד, ספר טיסמניץ, 52–54, 118, 124, 223.