מבורשא (תרכ"ז*–תש"א)
בנו של רבי ברוך מויזניצא, וחתן דודו רבי שמואל רוקח מסקול. מתרנ"ג אדמו"ר בבורשא, ועל שמה נקרא. למדן מופלג בגפ"ת, ובמיוחד בקבלה. עובד השם בתפילותיו ובפזרנותו לצדקה. שיחותיו הנאות ואימרותיו הקולעות היו לשם דבר. הצטיין באהבת ישראל מופלגת, והיתה לו השפעה עצומה במרמורוש. אחרי מלה"ע א' נדד במקומות שונים. ישב בוישובה, ומתרפ"ז קבע את מושבו בסיגט, עד לפטירתו ביום י"ב (או י"ג) אדר תש"א. כתביו הוטמנו ע"י בנו בסעליש, ולא נמצאו אחרי המלחמה. ביום כ"ו תשרי הועלו עצמותיו לאחוזת משפחתו בזכרון מאיר. ד"ת הראשון שאמר באדמורות"ו בשאירית מנחם, ח"ב, תח.
ילדיו: א. ר' אלתר מנחם מנדל ממלא מקומו בבורשא; ב-ג. ר' חיים בן-ציון ור' יצחק מאיר שמילאו את מקומו בסיגט היי"ד; ד. ר' שלום חתן אחיו ר' אלתר מנחם מנדל. נפטר על פני אביו; ה. אשת ר' משהניו השל ב"ר יצחק מאיר מקופיטשיניץ בזיווגו הראשון. אחרי שנתגרשה נישאה לר' דוד מרדכי השל־טברסקי האדמו"ר משטפנשט־טריסק בארה"ב.
מאמרי רבותה"ק (ספינקא), כב, תשל"ז, ג-ד; ישורון, 12, עמ' א-ה, עם תמונות בניו ר' אלטר מנחם מנדל ור' חיים בן־ציון.