ר' אריה ליב (וש) ב"ר אלעזר הורביץ

מסטניסלב (תק"ך–תר"ד)

נולד בשנת תק"ך לאביו ר' אלעזר אב"ד זלוזיץ ב"ר איציקל מאה"ו. זקנו הופתע לראותו בגיל חמש בקי בעל-פה בחמישה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס, ובירכו שיהיה מורה הוראה בישראל. למד אצל אביו, ואצל ר' יצחק חריף שחיבבו כנפשו, וקרא לו תלמיד המחכים את רבותיו. למד גם אצל דודו ר' משולם איגרא, ובגיל עשרים נסמך ממנו, כאחד מהשלושה שזכו לכך, עם החוו"ד ור' נתן נטע גליצר מפודהייץ.

כשהתפנה כס הרבנות בסטניסלב, נתנו בני הקהילה את עיניהם באביו ר' אלעזר אב"ד זלוזיץ. במשלחת שנסעה אליו היה גם החוו"ד שגר אז בסטניסלב. מכיון שלא מצאו את הרב בבית, נכנסו לשיחה של תורה עם בנו, ובראותם את גודלו בתורה, קבלוהו עליהם בהיותו רק בשנים. החוו"ד הפסיד אצלו פעם בדין תורה, ומאז נתעצמה ידידותם. כדי לכהן כרב הגליל בסטניסלב, הוצרך לפי החוק להביא אישור מרב המדינה. כשנסע ללבוב אל רא"ל ברנשטיין שכיהן בתפקיד זה, נתקל בסירוב בטענה שעדין צעיר, כי נטר לו את איבת זקנו ר' יוקל, שאסר את אשת רב המדינה. אז הלך רא"ל אל רבה הישיש של לבוב בעל מרכבת המשנה שנדהם מגאונותו, ונתן בידו מכתב אל רב המדינה שבדעתו לצאת בגלוי נגדו, אם לא יתן תעודה לאברך שקטנו עבה ממתניו. רק אז נתן לו רב המדינה את התעודה.

כיהן כרבה של סטניסלב כשישים שנה (או 63), מר"ח שבט תקמ"ד (וי"א תקמ"א). כך נתקיימה נבואת רא"ל אוירבך אב"ד סטניסלב, שרק מי שיהיה שמו כשמו יאריך ימים, ואילו יתר הרבנים שלפניו כן נפטרו בקיצור ימים. בתקופת רא"ל עלתה חשיבותה של סטניסלב, שהיתה עד אז כרוכה לקהילת טיסמניץ. כל החוגים בעיר נזהרו בצוואתו שעל כסאו לא ישב זר, והחל ממנו היתה רבנות סטניסלב, מוחזקת במשפחה מדור לדור למעלה ממאה וחמישים שנה עד החורבן. היה מתנגד חריף לחסידות, ולא נתן לה להשתרש בעירו. מאידך התיחס אל אישיה בכבוד ובסבלנות. בגלל מזגו הנוח לא רדף גם את המשכילים באף ובחימה.

בלילות לא ישן יותר משעה ברציפות, אלא קם ליטול ידיו וחזר למיטתו.

נחשב כאחד מגאוני הדור וצדיק מופלג, איש אלוקים קדוש שפניו כפני שרף. הגר"א מוילנא כיבדו מאד. החוזה מלובלין הרכין לפניו את ראשו לבקש ברכתו. כשביקר פעם בשבת במזבוז אצל רבי ברוך, עשה ר"ב סעודה לכבודו, והוריד מהשולחן מאכלי אורז שאורחו לא נהג לאכול. כשנסעו מסטניסלב אל ר"מ מפרימישלן, אמר להם: למה באתם אלי כשיש לכם בעירכם א לייב אין הימעל (אריה בשמים), ומסר לו ד"ש בחיבה ובהכנעה. סיפורים ואגדות הילכו אודותיו. משמשו ר' דוד'ל סופר זכה מברכתו לאריכות ימים, חן ועושר. בתקצ"ו התערב לטובת מדפיסי סלאוויטא.

כתב בתקצ"ד צוואה. כשהספיד את ר' ישראל אשכנזי אב"ד טיסמניץ שנפטר בשנת ת"ר, איחל לעצמו לויה כזו ושייטמן לידו, וכן היה. בשנת תר"ב או תר"ג עבר לגור בטיסמניץ שהיתה במחוז רבנותו. היה זה אחרי שאיש אחד לא כיבדו בסנדקאות כנהוג, וחשב שכבר מתביישים בישיש כמוהו. אמר שישוב אם יחלו את פניו תוך ג' ימים, אבל איחרו את המועד. נפטר ונטמן שם ביום כ"ט כסלו תר"ד, וראו אז עמודא דנורא.

הוצעה לו בת הגביר ר' איציק ביזנובר מכפר הסמוך לטרנופול, ושמח על שהדבר לא יצא אל הפועל (אהל נפתלי, רלו). נשא בתקל"ז את מרים, בתו הבכירה של דודו ר' ישכר שטרן (חתן ר' שאול מאמשטרדם), ב"ר עזריאל, פרנסי ירישטוב. ילדה לו ג' בנים ושש בנות, ונפטרה בשנת תקע"ה לערך. נשא בזיוו"ש את גיטל בת רצ"ה מאה"ו בעל תפארת צבי, אלמנת ר' אליעזר ליפמן ב"ר שמשון מליסא אב-בית-דין צילץ, נפטרה בשנת תר"ו בטיסמניץ.

ילדיו: א. ר' צבי הירש, נקרא ר' הירש מילקיגער על כי לא אכל בשר ארבעים שנה. נשא את בת בתו של השר ר' יהושע צייטלין מאוסציא, והדפיס סמ"ק עם הגהות חו"ז בשם עמודי גולה. בניו: 1. ר' אלעזר משה אב"ד פינסק (ב' תשרי תקע"ח - ו' אב תר"ן), מח"ס אהל משה והגהות בש"ס וילנא, חמיו של בעל תורה תמימה; 2. ר' יהושע אב"ד שקלוב עד לפטירתו בן ס"ז ביום ח' אדר תר"ן. מילא שם את מקומו חתנו ר' מאיר שוורץ, נפטר ל' כסלו תרפ"ח; ב. ר' יעקב עזריאל רב בברדיטשוב (נקרא בטעות ר' יעקב יוקיל רב בברודי); ג. ר' משולם ישכר ממלא מקומו בטיסמניץ ובסטניסלב; ד. זו' ר' יעקבקא לנדא; ה. רוזא זו' ר' מרדכי רבה של אוסציא זילונא; ו. הינדה זו' ר' חיים הלברשטם (זקנו של שוח"ה), בן בנו של ר' שמחה מדעסוי; ז. טמריל האגדית זו' הנגיד ר' מיכאל יוסף ברקסון (ב"ר ברקי ב"ר שמואל זביטקובר) מוורשא. בשובו מחותנתה בפולין ביקר רא"ל בקוזמיר, אצל דודתו זו' ר' משולם איגרא שהיתה שם אצל בתה. לפי הצעתה עשה שידוך לבנו רמ"י שהיה אז בן תשע עם נכדתה, אחרי שהתיעץ על כך עם ידידו ר' גצל הלפרין מלובלין; ח-ט. דינה ושפרינצא. נספו בזולקיב במגיפת תקצ"א.

הניח כתבים רבים של חידושים, שו"ת ודרושים. רובם נגנבו או אבדו, ויש כאלו שנטלו מהם והדפיסו על שמם. פסקיו הובאו בספרי האחרונים. מספריו נדפס רק חיבורו עה"ת שגמרו בשנת תקפ"ב: פני אריה, פשעמישל, דפוס זאפניק עט קנאללער, תרל"ז, ד, מב; מב ד'. אותיות מפנות בספר אל הגהות "עטרת זקנים" בסוף, מאת נכדו ר' אלעזר אב"ד רוהטין. לספר הקדמות מהמחבר (באגדה), בנו רמ"י (רק זה שרד מכתבי אביו שנגנבו. חידושי בראשית נאמנים מכת"י המחבר, ואילו אח"כ נוסף מפי השמועה), נכדו המפרש ר"א (הוסיף גם נופך משלו), ונינו ר' שלום אלטר בר"א שהעתיק את הכתבים לבקשת זקנו רמ"י (שיקע מחידושיו הראשון מסטניסלב בחתימתו בעט"ז בציון אמר המעתיק או א"ה, וכן ממה ששמע מזקנו רמ"י).

מדף לח. דרשה שנשא בזלוזיץ בשביעי של פסח, יום השנה לאבי אבי אמו ר' אריה ליב אב"ד לבוב, אמשטרדם, רישא זוטרנופול. מדף לט: דרשת שבועות ביארטשוב, עם חידושי הלכה בפסחים ושבועות. שו"ת פני אריה נדפסו בראש בר ליואי תנינא, ותולדותיו שם בקונ' רועי ישראל עם נוסח מצבתו.

תשובותיו בספרים: בר ליואי, ח"ב, אה"ע, סח למהרש"ק (היחידה שהיתה בידי בנו רמ"י); יד יוסף, צט בתקצ"ד; עת ספור, דפים כא-כג: אל הישועות יעקב (נכדו שמע ממנו שתמה על אב"ד לבוב שלא הבין את כוונתו, ומדוע הדפיסה באה"ע סי' קכט); פני יצחק, או"ח, א; שבעה עינים, דף יז ע"א, שנים בתק"ץ. ד"ת ממנו בספרים בר ליואי של בנו, ודבר הלכה של נכדו. ד"ת ששמע מחוו"ז, שם דרך, דף ח ע"א. מכתב ששלח לדודו ר' יעקב משה לונשטם ב"ר שאול בשנתקבל לרבנות אמשטרדם, כתבי הגאונים, 81–83, כולל תולדותיו עד עמ' 96.