ממעליץ (תרמ"ג–תש"ג)
בנו של ר' נפתלי אב"ד מעליץ. נשא את פרומט בילא בת הרב שמואל שמלקא עזריאל פ"ת אב"ד קלסני, ואכל מזונות על שולחנו בויליצ'קה. בגלל היותו מתמיד וירו"ש מופלג, הביאו אביו חזרה למעליץ לסייע לו כרב ואדמו"ר צעיר. אחיו הגדול יותר ר' אלעזר אב"ד בארווע טען לכס הרבנות, אבל רוב החסידים והבע"ב תמכו ברמ"מ שכיהן כרב בלתי רשמי, וספרו עליו נפלאות. בשובו אחרי מלהה"ע א' החל להנהיג ממש כאביו. בקשיים רבים קיבל אישור מהשלטונות לכהן ברבנות, אף כי לא ידע פולנית. בכורו ר' חיים פנחס היי"ד גר ברומניה. כששאל את אביו אם ללמוד כתב ולשון המדינה, הפנהו אל הרבי מקולשיץ (בסוף דברי חנה). גבאי א"י במעליץ.
בכניסת הנאצים המשיך בעבודתו בקודש בשברון לב. האמין בכל לבו בדברי האדמו"ר מבלז, שלא תפרוץ עוד מלחמה רק מלחמת גוג ומגוג. לא היה יכול לשאת את צערו על שריפת ביהכ"נ במעליץ, ורץ במסירות נפש להציל ספרי תורה מן הדליקה. בעת הגירוש להריגה והעמסה למשלוח בקרונות המות, מיאנה אשתו הצנועה בכל תוקף להתפשט לרחיצה, והנאצים נאלצו להפעיל כוח. בער"ה תש"ג שרפו את ביתו, וכששמע שהרוצחים מחפשים אחריו, נדד מדי פעם לבית יהודי אחר. בליל חורף ברח לגיטו רדומישל, בו היו תנאים יותר משופרים. שם סידרו לו חדר בבית משפחה חסידית אצלה למד וישן, ובכל שבת סודר לו מנין. כשנתפס המנין, הובלו משתתפיו עם הרב בטליתו ל"עבודה" מחוץ לעיר. שם נצטוו לחפור בורות, וכששיימו ירו בהם והרגום. כך נספה כשתפילת נשמת על לשונו.
ספר רוזוורדוב, 224).