ר' משולם שרגא פיבוש (הראשון) ב"ר נפתלי הירץ הלפרין

מברזאן (תק"ע*–תרל"ד)

בנו של ר' נפתלי הירץ אב"ד ברזאן. תלמידם של האריה דבי עילאי והדע"ק. נסע אל צדיקים רבים, וגם אל רבי שמעון מירוסלב חמיו של אחיו. נשא את בתו של ר' שמחה או של בנו ר' חיים אב"ד בוברקא. כשנפטרה ונותר עם ילדים, נשא בשנית את חנה, בתו היחידה של רבי אשר ישעיה מרופשיץ. חמיו הסמיכו בעודו צעיר, עודדו לכתוב את חידושיו, וקרא לו איש אמת שתוכו כברו. כמו־כן נתן לו את התפילין שקיבל מחותנו ר"נ מרופשיץ כשחנה היתה בת תשע על מנת לתת לחתנה, ולא נתנם לבעלה הראשון. כשאבדו לו תפילין אלו, נתן לו השר שלום את התפילין שלו, והם עתה בידי נכדו הרב אלחנן בלונדון (אדמו"ר בלז, ח"א, רמה).

זו חנה האריכה ימים אחריו, והשתתפה בנישואי נכדה ר' מתתיהו חיים מדובשיץ. סיפר מהר"ש ענגיל, שראה כי הרבי משינאווא קרא לה יום אחרי החתונה, ואמר שבלילה נגלה לו אחד ממשמשי אביה לבקשו שישתדל שתמחול לו. היא זכרה שבילדותה כשלמדה אצלו סידור סטר לה, וכשרצה בבכיה אל אביה, אמר לה שלא תמחול לו. כעת נתרצתה אחרי שר' יחזקאל שרגא אמר לה, שלא היתה כוונת אביה גם כאשר הוא נמצא בעולם האמת. (לא יתכן מה שי"א, כי בזיווג הראשון, בתו החמישית של ר' אריש ליפשיץ מוישניצא. ר' משולם פיביש אחר נשא כנראה את בתו של רבי אהרן אריה ליב גוטסמן מלשקוביץ).

אחרי פטירת אביו בתר"ה, לא נכונה בידו רבנות ברזאן. גדולי הצדיקים התערבו למענו ללא הועיל. המתנגדים בעיר לא ראו עין יפה אדמו"ר חסידי שלא הגיע למעלת אבותיו בהוראה, ולעומתם היו שבכל זאת חפצו בו כדי שלא להעביר הנחלה מהמשפחה. המהרש"ק הוזמן לכס הרבנות, אך כשהגיע נחלה ופרש, כי תלה זאת בהקפדתם של ר"מ מפרימישלן ושאר הצדיקים. בשנים הבאות כיהן שם כראב"ד ר' דוד מאיר פדר בעל שו"ת הרד"ם, ובתרי"ח נבחר הרב יצחק שמלקיס. רבי ליבוש הלפרין הסכים שיתמנה אחריו המהרש"ם, ואחרי שנפטר בתרע"א שבה הרבנות אל בנו רבי משולם שרגא פיבוש. בכך נתקיימו דברי הדב"ח שאמר: ר' פיבוש הוא הרב, ור' פיבוש יהיה הרב. כמו"כ נדפס מכתבו אל ר"ש מקמינקא, בו מבקשו לנסוע לברזאן להשתדל בדבר.

נהג אדמו"רותו בברזאן בצניעות ובענוה, ולא סבל כשדיברו בשבחיו. החזיר אנשים למוטב בדרכי נועם ובמתיקות תפילותיו. נפטר ביום י"ט אלול תרל"ד. ציווה שלא ינעלו את אהלו, כשם שביתו היה פתוח בחייו. פעם סיפר בנו, שאביו נגלה אליו בלילה בתרעומת מדוע נעלו את הדלת, ונתעלף אחד השומעים. כשהשיבו את רוחו סיפר, שאמש רצה להדליק שם נרות, וראה שהשומר שם מנעול בלי רשות. ילדיו: א. ר' חנניה יוסף בכורו, כנראה אביו של רבי מנחם מנדל מדוקלא; ב. ר' אברהם זרח אריה יהודה ליבוש השלישי ממלא מקומו בברזאן; ג. אשר ישעיה, נפטר בן י"ז ביום ח' טבת תרכ"ז, ואביו חזה זאת אחרי כל נדרי. שניהם מזיווגו השני; ד. זו' ר' מרדכי ברנדויין ב"ר אליעזר"ל מאזיפולי בסטניסלב; ה. טשארני בראנא מזיווגו הראשון, זו' ר' יעקב יעקבקא הלפרין אב"ד סוקוליבקה; ו. רייצא, נישאה בזיוו"ש לר' דוב בריש הלפרין מסטניסלב.

שפת אמת, עשרה אופנים על סוף התורה נעוץ בתחילתה, כ"ו אופנים על ב' רבתי דבראשית, ל"ב אופנים על תיבת בראשית, ועל כל התורה, למברג, ר' אליעזר מרגושיס, דפוס קרל בודווייזר, תרל"ט, ד, קמד ד'. המסכימים: ראי"י מסדיגורה ע"י רצ"ה ליב בילוג; רצ"ה אורנשטין מלבוב (וראיתי בו דברים ערבים מיוסדים עה"ת ועל העבודה); מהרש"ס; ר' דוד מטולנא בברודי (ראיתי את החיבור, והוטב בעיני); ר' הענין מאלעסק (והרבה ראיתי בו כי טוב הוא, וראוי להתגלות לעורר לבות בני ישראל להשם); רמ"מ מויזניצא (עיינתי בו השקפה לטובה, וראיתי כי טוב הוא); מח' הייטב לב (עברתי בין בתרי אמריו, וראיתי כי הנה הנם מיוסדים על פי חכמת אמת... ובהם דברי תוכחות ומוסרים להלהיב נפשות ישראל). בהקדמתו הרהוטה של בנו המו"ל ר' ליבוש, כותב שבגלל חוסר אמצעים מדפיס עתה רק חלק מהכתבים מעצם כתב יד קדשו. בספר קשת רחבה של דברים מקוריים מגדולי החסידות. בסופו דרוש לר"ה ולסוכות, ולקט קצר. בקולופון מודה לר' יהודה בנימין אב"ד זאריב ידיד אביו שטרח בהעתקת הספר, ולמדפיס ר"א מרגושיס. מהדורת צילום משופרת יצאה לאור בלונדון) – ניו יורק תשל"א, ע"י נכדיו רצ"ה מסאסוב בניו יורק ור' יצחק אריה ליבוש מלונדון־פ"ת שכתבו הקדמה. נוספו בהתחלה ג' דפים עם פקסימילים, ובסוף ב' דפי מפתחות, ואיזכור נספים ותורמים.