ר' אברהם יהושע השל ב"ר שמואל

מאפטא (תק"ח–תקפ"ה)

נולד בזמיגרוד לאביו ר' שמואל, והתיחס לט"ז וגדולי ישראל. מגילת היחס שכתב נדפסה בראש ספר גזע ישי. שנת לידתו תק"ח לפי מסורת המשפחה שחי ע"ז שנים, אבל רושמי הקורות כתבו תק"ה, תק"ט, תק"א, ורובם תקט"ו. נשא את חיה שרה (נפטרה י"ב אלול), בת ר' יעקב מטיטשין (ולא מטורטשין שנפטר ביום י"ט סיון תקמ"ח), ב"ר יהושע, ב"ר יעקב בעל ברכת יעקב. למד תורה אצל גאון בשם ר' מנדלי, ונתפרסם כגדול בנגלה ובנסתר.

כיהן ברבנות קולבסוב, אפטא, יאסי ומזבוז, ודורשי רשומות מצאו להן רמז בלשון התרגום: ה' מלכותיה קאי"ם.

התקרבותו לחסידות היתה מעת ששימש את המגיד מזלוטשוב, רבי משה ליב מססוב ורבי לוי יצחק מברדיטשוב בביקוריהם בקולבסוב. בהשפעתם נסע אל רבי אלימלך לליזנסק. כשבא אליו ר' יקותיאל שמלקא מסאסוב כיבדו מאד, ואמר שבזכות אביו רמ"ל נתקרב לדרך האמת. י"א כי בהשפעת חמיו נסע כבר מגיל י"ז אל הנועם אלימלך. פעם כשקבל בפני רבו על שהעכברים אינם מניחים לו לישון בבקשם תיקון, אמר רבי אלימלך לבנו שכן הוא הדבר בלי הגזמה. רבו העריכו מאד, ואמר לרמ"צ מסוורן שעמד על טיבו, שכשמו כן תהילתו: יש לו מעלת אהבת ישראל כאברהם, מראה נסיכי כיהושע, וראש חריף כזקנו הרבי ר' השיל. אם לא באה פעם עם החווזה מלובלין לליזנסק, לא מצא הנו"א מרגוע לנפשו, באמרו שבתפילותיו בונה את ביהמ"ק העליון, והם מכניסים לתוכו את הארון והלוחות.

החווזה מלובלין קרא לעיניו את המקרא: את הברכה אשר תשמעון (היכל הברכה, ראה). פעם הלך ראי"ה ללזינסק עם ידידו רמ"מ מרימנוב. ידם היתה בכך שהברוך טעם נאלץ לעזוב את וישניצא ולעבור ללייפניק. פעם נאסרו שניהם בריישא, וכעבור זמן שוחררו. רבי ישראל מרוזין שהיה עמו בקשרי ידידות אמיצים סיפר מה ששמע ממנו, וגם תלמידיו מסרו זאת משמו, שכבר בנערותו התחילו איבריו לומר לו עתידות, והתפלל להה' שיטול ממנו מעלה זו. רבי משה צבי מסוורן כתב אליו כששידך את בנו עם נכדתו של רבי אהרן מפבלוביטש, וכן בענין חסידי ברסלב. להערכה מיוחדת זכה מרבי ברוך ממזבוז שנהג לבטל צדיקים אחרים. אמר עליו שיש לו מאוני זהב בלשונו, ומדבר דברי חכמות יקרים. כיבדו שימלא אחריו את מקומו במזבוו.

בקולבסוב שימש ברבנות לפחות מתקמ"ה (ולא מתקמ"ח), וחמש עיירות היו כפופות לו. לפי התקנה שהיתה שם נאלץ להיבחן אצל הפרנס, ולהשיב לשאלותיו העם־ארציות. חי בדחקות רבה מאד, ואשתו נשארה בחוסר כל בשהיותיו המרובות והממושכות בליזנסק. משכורתו היתה ד' פרציגר לחודש, אבל שילמו לו רק על השבוע שהיה במקום, ולא על השלושה שעשה בליזנסק. בשנת תקנ"א/ב הסכים מקולבסוב על ספרי בעל מאיר נתיבים. לשם נסע אליו הישמח משה כפי שכותב בספרו השיב משה, יו"ד כט. היו לו בעיר נסיונות גדולים, ועל ידם נודע כאוהב ישראל. לבסוף נאלץ לעזוב את הרבנות בשנת תק"ס לערך, ואחרים התיראו לשבת על כסאו. עד ימינו ביכרו תלמידי חכמים חסידים בעיר ללמוד בבית מדרשו, וצדיקים באו במיוחד לטבול במקוה שלו הקר כקרח. בשמחת תורה נהגו להוביל בשירה ובריקודים, את הדגל הכחול שנשאר ממנו עם מגן דוד מוכסף. לשמש שעודדו בדברים העניק ברכה שהמשרה תוחזק במשפחתו כמה דורות, וכן היה.

לאפטא עבר בשנת תק"ס לערך, ולרוב חיבתה הבטיח שתמיד ייקרא על שמה. לפני בואו לעיר היתה שם חבורת חסידים בהנהגת רבי משה ליב, לפני לסאסוב. הם התפללו בנוסח ספרד בשטיבל מלא ספרים. כשהגיע הרב החדש נמנו כולם לחסות בצילו ולבטל את השטיבל, מבלי לשעות להפצרת המנדב שלא יניחו את הבית ריקם. כשנספטר אותו מנדב טענו יורשיו שהחדר יצא לחולין, ורא"י נמנע לדון בדבר, כפי ההלכה שאין דנים בדייני אותה העיר. משום כך שאלו ר' אהרן ור' שלום הכהן דיייני אפטא את ר' דובר הכהן רפפורט אב"ד צוזמיר, והוא פסק להיתר שאין במקום שום נדנוד קדושה. לעומתו פסק ר' יוסף הוכגלרנטר אב"ד זמושץ בתקס"ג להחמיר בדבר. כעבור שנתיים שוב ביקש ראי"ה שיעיינו בדבר, ואז פסקו ר' דובר הנ"ל מצוזמיר ורבה של אוזרוב להתיר, מתוך סתירת תשובתו של ר"י הוכגלרנטר. כנראה עשו בסופו של דבר כדבריהם, ונתבטל המנין הישן של החסידים. סיבות שונות גרמו לכך שבתקס"ח נענה להצעת הרבנות של יאס. בדרכו לשם שהה בסטרי, וקידש את הלבנה בליל י"ז לחודש. בעל קצות החושן ותלמידו מהריא"ז רצו להחרימו, אלא שיצא לישעו ר' יעקב הלפרין אב"ד בוליחוב.

ליאסי נבחר בשנת תקס"ח בהשתדלות הבנקאי הנודע רבי יחיאל מיכל ב"ר דניאל הצדיק, שהיה לו ארמונו חדר מצופה זהב שנקרא "משיח שטוב". חליפת המכתבים שהיו לראי"ה עם ראשי הקהילה, דרש שיבנו לו דירות לפי תוכנית שמסר, לבסוף נאלץ לעזוב את אפטא בטרם היו הדירות מוכנות, והגיע ליאס אחרי פסח תקע"ט. לא קל היה הנהיג בעיר מרכולת זו, אליה נקבלו יהודים גוונים שונים. את נשיאותו נהג ברמה, וכל עניני הדת היו תחת השגחתו. על פיו נחתכו מינויי שוחטים בכל מדינת מולדביה. נהג בתקיפות רבה, קומם נגדו את קציני העיר. הם גם לא סבלו את רצם חסידותו ומנהגיו המוזרים, להרבות באכילה לדבר גוזמאות בהם הוטמנו רמזים נעלים. נהג לומר שהוא כעת פעם עשירית בגלגול, והיה כבר הן גדול, נשיא, מלך וריש גלותא. משום כך אמר תפילת יום כיפור: וכך הייתי אומר. לבסוף נאלץ שנת תקע"ג לברוח במהירות מן העיר בעגלת שפה.

כתב מבעל אוהב ישראל מאפטא לקהילות ישראל לקבוע יום צום על הגזירות במזבוז כיהן כאדמו"ר י"ב שנים, כמו קודמ[ו] ברבנות ר' משה חיים אפרים ור' ברוך. נחשב ז[ה] צדיקי החסידות בדורו, אחרי הסתלקות שלו[שה] הרועים בשנת תקע"ה. המחלוקת עם חסידי פולו[ניה] הובאה להכרעתו בחתונה הגדולה באוסטילה. אמ[ר] שם לבעל חידושי הרי"מ לנהוג בפשטות לפי השו"ע והפוסקים, ולא לחפש דרך עקלתון. היה אומר שכ[ל] עניניו הרוחניים ערוכים לפי ספר מסילת ישרי[ם], שאין בו קבלה וסודות, ולאורו התחנך. לא ס[בר] שבזמנו דבקו חסידים אך ורק באדמו"ר מסוים, ול[א] קיבלו מצדיקים אחרים. שלח סכומים עצומי[ם] לעניי א"י, וכבר בתקנ"ו כתב למענם. בתקע"ב קי[בל] את נשיאות כולל ווהלין, כנדפס בספר חיבת האר[ץ] ועוד.

בין תלמידיו ורואי פניו בתקופות שונות: ר' [אברהם] מרופשיץ, המאור ושמש ובניו, ר"ד מללוב, ר"[ש] מאפטא, רא"מ מפינטשוב, רי"צ יולס ורצ"א מדינו[בה], רש"ב מפשיסחה, הסבא מרדושיץ, השרף מ[ן] ממוגילניצה, ר"י מושקט, ר"מ מפרימישלן, ר"[י] מבלז, ר"ח מקוסוב, ר' ישעיה שור, ר' שמשון הלוי מ[ן] מאוזיראן, רצ"ה ורי"א מזידיטשוב, רי"א מקומרנ[ה], ר' יצחק מנשכיז, ר' אהרן מקרלין, ר' אשר מסטולי[ן], ר' שמואל מקמינקא, ר' משולם נתן מרגליות מבר[דיטשוב], ר' אברהם דוב מאוורוטש, ר' יהוש[ע] השל אפרתי מחוליוב תלמידו המובהק, ועוד.

היה בריא אולם עד ר"ח ניסן שלפני הסתלקותו. יו[ם] קודם לכן זעק על התמשכות הגלות מדוע עדיין ל[א] בא בן ישי, וביקש מהקב"ה שיוציא את כל רשע[י] ישראל מהגיהינום לפני שיכניסוהו לשם. נפטר ביו[ם] ה' ניסן תקפ"ה, וביקש שעל מצבתו יחרתו רק א[ת] השבח שהיה אוהב ישראל. זהו נוטריקון של שמו[ת] ובגימטריא תקנ"ה, על שזו תקנה לכל יהוד[י] תמצית דרכו בעבודת הבורא, ובמידה זו יב[וא] לעולם העליון.

ילדיו: א. ר' יצחק מאיר מזינקוב; ב. ר' יוסף מ[שה] ממוזבוז; ג. יוכבד. נתגרשה מר' קלמן בן הבמ"ד[ונישאה לר' דן יונגרליב (נפטר ביום כ"ה ניסן תקצ"ח), ב"ר יצחק מרדיויל בהמגיד מזלוטשוב. ילדיו: 1. ר' שמואל יחיאל מבוטושאן, מהאדמו[רי] הראשונים שהתישבו ברומניה הפנימית, בעיר בוטו[שאן] ישב זמן מה זקנו ר"י מרדיויל. נשא את בלומה ב[ת] ר' יוסף מאוסטילה, וחתונתם מפורסמת בתולדות החסידות. בזיווש"ש נשא את בתו של רבי יוס[ף] מטורטשין בן החוזה מלובלין. נפטר ביום ו' סיון תרכ"ב. בתו שרה טריינא זו' רבי מרדכי ברוך מסטאביכוב, ב"ר ישראל משם, ב"ר יעקב אריה מקובלא משושלת נשכיז. את מקומו בסטאביכוב מילא בנו רבי יעקב ליב; 2. ר' לוי מרדיויל, סנייוא ואזיפולי. נפטר ביום ב' סיון, והניח בימ"ד שנקרא על שמו. בנו ממלא מקומו: ר' דן השני מרדיויל, ולו צאצאים. אחד מהם: ר' מרדכי אדמו"ר בברודי, נפטר ביום ג' טבת תרס"ה. מרים ריזל בת ר' לוי נישאה לבן דודה ראי"ה מלוטשינעץ; 3. בלומה ריזל זו' ר' שלום יוסף מסדיגורה; 4. זו' רבי יצחק מיסד שושלת סקווירא, ב"ר מרדכי מטשרנובל. בשו"ת פרי יהושע טעה במנותו גם את חיה שרה זו' ראי"ה מלוטשינעץ, ובכתבו שלהם נולדה מרים ריזל זו' ר' ברוך מאיר טברסקי מאוזרניץ; ד. דינה זו' ר' ישראל מליטשינעץ נכד ר' יוסף מימפולי והמגיד מזלוטשוב, נפטר ביום כ"ח שבט. ילדיו: 1. ראי"ה ממלא מקומו בלוטשיניץ, נפטר בתרל"א. נשא את בת דודו מרים ריזל (ראה לעיל), ונולד לו ר' ישראל; 2. ר' יוסף מטופרוב (טיבעלעס), חסיד רוזין נלהב, חמיו של ר' משה צבי הגר אב"ד סטנוביץ בבוקובינה; 3. גיטל זו' ר' מנחם נחום (ב"ר אהרן) טברסקי מטשרנובל האדמו"ר מלויעב; 4. ר' מרדכי מוורשליבקא, חתן רבי יוסף דוד מאליק ואבי ר' יצחק מאיר; 5. שבע זו' רמ"מ הגר מדמיטש; ה. רחל זו' ר' מרדכי אורנשטין, אבי ר' יעקב יואל שהיה חתן ר' משה אליקים בריעה בהמגיד מקוזניץ ואבי ר' ישראל שלמה, אביהם של ראי"ה ממוגילניצה (נפטר י"ג טבת תרפ"א, ובניו ר' אלעזר דוד ור' ישראל שלמה), ושל הנגיד ר' משה אליקום בריעה מקוזניץ, חמיו של ר' שמואל יעקב קופל הכהן, חמיו של ר' יעקב יצחק הכהן קליסברג אב"ד בורובניץ, המוסר זאת בהקדמת הספר נחמד מזהב שהביא לדפוס. מיו"ח ר' יעקב יואל משפחת רנד המפורסמת.

תורות קצרות ונוחות להבנה ששמע מפיו, רשם תלמידו המובהק רבי ישכר בר מפשדבורז הסבא מרדושיץ. ממנו עברו אל רבי שלמה מרדומסק, שמסרם לר' יצחק משה בר"א זילברשטיין, על מנת שיעתיקם ויוציאם לאור בספר תורת אמת, למברג, דפוס מ.פ. פורמבא, תרי"ד, א, לט ד', עם הסכמת התפארת שלמה מתרי"ח, וכן הקדמה וקולופון מהמלבה"ד. מהדורה שניה בלמברג, דפוס קוגל-לוין, תרכ"ד, מ ד'. בדף האחרון הנהגות ישרות מספר מגיד משרים. מהדורה נוספת באותו דפוס ע"י ראי"ה דרוקר בתרכ"ה, לב ד'. דפוס צילום המהדורה הראשונה נכלל בתוך ארבעה ספרים יקרי המציאות, אחרי גליא רזיא ולפני שיחות מלאכי השרת ולבושי צדק, ירושלים תשכ"ו לערך. ליקוטים מתורות ראי"ה משוקעים גם בספר שפתי צדיקים של ר' פנחס אב"ד ומו"ץ דינוביץ, שנדפס במהדורות רבות החל משנת תרכ"ב. דברי תורה רבים כלולים בספר שפתי צדיקים, שהדפיס ר' יהושע השל לויטמן מרימנוב בתרמ"ד.

אוהב ישראל, זיטאמיר, דפוס ר' חנינא ליפא ור' יהושע העשיל שפירא, תרכ"ג, א, קיז ד'. הנכד המו"ל ר' משולם זוסיא קיבל בתרכ"א הסכמות ממחותניו רבי אהרן מטשרנוביל (דבריו אינם צריכים להסכמה, כי הלא שיחת חולין שלו צריכים לימוד, מי יתן מאורי אור זרוע לעיני כל ישראל... כל הרואה אומר ברקאי מבריק כברק, להאיר ולהלהיב לבבות ישראל לאבינו שבשמים), ורבי אברהם יעקב מסדיגורה (לזכות את הרבים באור מתוק ונערב הלז). בהקדמת המו"ל מתרכ"א כותב שזקנו לא רשם כלל את תורותיו. כבר בקולבסוב רשם מישהו בידיעתו את מה שאמר, וגם ביאס היה יהודי שרשם מעט. בראות בנו ר' יצחק מאיר שרבים המעתיקים, וחשש ממכשול ותלית בוקי סריקי באביו, מינה איש מיוחד שיכתוב בקביעות. אחרי כל שבת ומועד העביר את הדברים לפני אביו, שלפעמים תיקנם. משנפטר ראי"ה רצה בנו ר"מ להדפיס את התורות שלוקטו ממה שרשמו חסידים שונים, ולא עלתה בידו. שנתיים לפני פטירתו פקד על בנו המו"ל, לקבל אדם מוכשר לסידור הכתבים. דברים מוקשים הקריבו אליו, והוא החליט בהם מזכרונו "כנודע שהיתה נפשו קשורה בנפש אביו, כמעט לא זזה ידו מתוך ידו יומם וליל". משהלך רי"מ לעולמו ואח"כ גם אחיו ר' יוסף משה, קנה רמ"ז את הזכות מהיורשים, ובגשתו להדפסת הספר הציב לחוד את הדברים שאביו וזקנו לא עברו עליהם. כתב היד שממנו הדפיסו נמצא כיום בספריה הלאומית.

מהדורה שניה יצאה לאור ע"י ר' יוסף קרייטנר מקולומיאה נכדו של הצדיק מסטרטין, יחד עם ר' אברהם דרוקר מלבוב. למברג, דפוס ש.ל. קוגל-לוין, תחילת תרל"ג, א, קיז ד'. בהסכמתו כתב רי"ש נתנזון ש"ב של המחבר, באשר שניהם נכדי הרבי ר' השיל: הכי קרא שמו אוהב ישראל, כי כשמו כן הוא, היה אוהב בכל לבבו ונפשו כל ישראל, ובפרט להת"ח היה מקרבם בכל עוז, ואבותינו ספרו לנו בעת שהיה כאן, היו הכל כל גדולי ישראל שבעירנו, והיו משכימים ובאים אצלו, וראו נפלאות מתורתו. המו"ל ר' יוסף מצטדק על שאינו נוטל רשות מנכד המחבר, מכיון שכבר עברו עשר שנים מעת שאסר.

מהדורה שלישית בלי ההסכמות בוורשא, דפוס ר' נתנאל דוד ב"ר משה צבי זיסבערג, תרל"ו, ק ד'. נדפסה מחדש סטריאוטיפית בתרמ"א, ושוב בתר"ן לערך. מהדורה נוספת בהוצאת בימ"ס מאיר יהודה קטינא בחוסט, מונקאטש, דפוס קאהן עט פריעד, תרנ"ט, קכד ד'. בסופה ליקוטים מספרי תורת אמת ושפתי צדיקים. הסכמת ר' יחיאל נתן הלברשטם מהדורה שנדפסה בעירו בארדיאב, ר' מנשה זוקאל הורוויץ, תרפ"ז, קלד ד'. הוצאה זו צולמה מחדש בגרמניה תש"ח לערך. מהדורה משוכללת אותיות מרובעות הופיעה בירושלים, המוסד הוצאת ספרי מוסר וחסידות, תשכ"ב, ח, שט עמ'. הקדמת המו"ל מפרט שבמהדורה זו נוספו מראי מקומות, וחבר ת"ח שקד על השלמות מהספרים ערכת אמת ושפתי צדיקים. ההוצאות הבאות הן פוסי צילום של המהדורה הראשונה בזיטומיר, וכן ניו־יורק, ירושלים, ישראל זאב, תשט"ז. כמו"כ ירושלים, תשכ"ה, ושוב מוגדל בתשל"ג (מעבר לשער: כל הזכויות שמורות למחבר!), ברוקלין תשל"ו (בסופו נדפסו דפים של צילומי ליקוטים ומערכת המחבר עשר אורות).

הדורת פאר העולה על כל קודמותיה: אוהב ישראל השלם, בסידור חדש מאיר עינים, עם הערות רבים, השמטות הצנזורה, ציוני מראי מקומות, מפתחות, ועוד שיכלולים המפורטים בהקדמת המו"ל נכדו הרב יצחק מאיר פלינטנשטיין, ירושלים, מכון שפתי צדיקים שע"י מרכז תורני אוהב ישראל, תש"ם, שצב עמ'.

מכון הוציא לאור את ספרו של יצחק אלפסי: הרב אפטא בעל "אוהב ישראל", תולדותיו, אימרותיו, תשמ"א, 4, 227 עמ'. כמו"כ ספר נוסף: אגרות האוהב ישראל ובניו, עם הערות רבות ועלות חשיבות לתולדות החסידות.