ר' יוסף יוסקא ב"ר בן-ציון יצחק וסטריך וועסטרייך

מקנטשוגה (תרמ"ה–תש"ד*)

נולד בקנטשוגה בשנת תרמ"ה (או תרמ"ד), לאביו האב"ד ר' בן-ציון יצחק השני. למד אצל אביו ובכוחות עצמו, ונסע אל רצ"א שפירא מבלוזוב. נשא את בתו של ר' אלעזר רוקח אב"ד היבנוב. מתרס"ט רבה של קנטשוגה על מקום אביו. במלה"ע הראשונה ברח עם משפחתו להונגריה, וגר בדברצין. נתקבל כרב בבוסרמין הסמוכה. בתום המלחמה חזר לעיירתו, והתמסר לעניני הקהילה. בפקודת רבו ש"ב רבי ישכר דב רוקח מבלז ייסד ישיבה לתלמידים, והתמסר לחינוכם ולצורכיהם. השכים קום ללמוד, והתמיד עד אחרי חצות. עסק בעניני צדקה, תרם ממשכורתו הדלה, והתרים אחרים.

בעל מזג נוח, ומקבל כל אדם במענה רך ובחיבה. ושר שכלו בא לידי ביטוי בדיני התורה הרבים שהיה נקרא אליהם. דרשן בחסד עליון, בדברים המתקבלים על הרגש וההגיון. בעל תפילה מחונן, סופר מעולה. בעל אופקים רחבים, ובקי בהויות העולם. פעיל באגודת ישראל, וציר לועידותיה הארציות ולשלושת הכנסיות הגדולות. ידידם של ר"א לוין ור"מ שפירא, ופעיל למען יח"ל והבחירות לסיים. יצא שלוש פעמים לחו"ל: א. לארה"ב באניה בתרפ"ג, לגיוס סכומים לבנין ישיבתו. שהה שם חצי שנה, ולא נענה להפצרת בני קהילתו שישאר שם כרבם; ב. לרומא לפגישה שהצליחה עם האפיפיור, כדי שיורה לסרים למשמעתו בגליציה שלא יתנגדו להתקנת עירוב; ג. לאמשטרדם לספריות עץ חיים ורוזנטליאנה, כדי לבדוק כתבי יד ישנים של כנפי יונה ומעשה רוקח, אותם רצה להוציא לאור במהדורה מדעית עם השוואת גירסאות.

בפרוץ מלה"ע השניה ברח ללבוב, ובמשך כל זמן הכיבוש הסובייטי המשיך בלימוד ובהרבצת תורה. עבר לזברז עם אשתו ושנים מבניו, ונתקבצו אליו תלמידים. למן כניסת הנאצים לעיר ביום כ"ח סיון תש"א עבר עליהם סבל רב ככל אחיהם המעונים. תמורת שעון ושרשרת זהב בנו להם בונקר למסתור, ובו התחבאו זמן רב. כמה ימים לפני השיחרור גילו הנאצים באקראי את המחבוא, והרגו את כל היהודים שהסתתרו בו הי"ד. כל ימיו התמסר רבות לחינוכם של ששת בניו ושתי בנותיו. בנו ר' בן ציון היה אב"ד בילקמין. מכולם שרד רק בנו ר' יהושע, תלמיד ישיבות סטניסלב "אור תורה" וטרנוב.