ר' יוסף ב"ר שמואל הלוי זליגר
מחנך ועורך בקראקא ובלבוב, ממנהיגי המזרחי
מסניאטין (תרל"ב–תרע"ט)
נולד בסניאטין ביום כ"א אייר תרל"ב [תוקן: כ"א אייר תרל"א ↓], לאביו ר' שמואל תלמידו של המנ"ח, ולאמו היחסנית שפרינצה. משפחתו מרובת הילדים התפרנסה בדוחק רב ממסחר בעצי בנין. התבודד שנים באחד מבתי המדרש, ורק בליל שבת היה שב לביתו לישון במיטתו. בגיל י"ד כבר סיים את הש"ס. התכתב עם המהרש"ם שרחש לו הערכה. התענין גם בחקר ובהגות. אותיות רומיות למד משערי ספרים, ובגיל עשרים הכשיר עצמו במשך כשנתיים לבחינות הבגרות בגרמנית. נסע ללמוד פילוסופיה ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברן שבשווייץ. שמר שם על צורתו החסידית ותום אמונתו. ייסד לסטודנטים מסעדה כשרה, מרכז תפילה, חברה ש"ס, וחוגים ליהדות, ציונות ועברית. בתרס"ג קיבל תואר דוקטור על עבודתו "היחס החברותי של האינדיבידיאום האנושי לחברה האנושית". היא זכתה בפרס לצרוס, ומורהו הדפיסה שם שנית. תורגמה לעברית, אך לא נדפסה. סרב לקבל משרת מרצה, ושב לגליציה. נסמך להוראה מר"ב וייס מטשרנוביץ ור"ג שמלקיס מקולומיאה (הנוסח בעמ' 12). סלד מקבלת משרה רבנית בגלל הצורך בתשלום עבורה, ובמילא לא היה מוצא בקלות בגלל תוארו האקדמי. עבר לקראקא, ועבד בשדה החינוך והספרות. ניהל את הגימנסיה הראשונה שנוסדה ע"י ד"ר מאיר צבי יונג מתוך התנגדות קשה של החרדים והמתבוללים. מוקיריו הקימו לו בימ"ד "יבנה", ובו נשא הרצאות בתחומים שונים.
נמנה על מייסדי המזרחי ומנהיגיו בגליציה. כתב בהמצפה, החבצלת ועוד. מתרע"ב הוציא לאור עתון יומי בת קול לחדשות מדיניות, עם תוספת שבועית יבנה לענינים ספרותיים. מטעמי נוחיות עבר עם עתונו ללבוב, ושם הפך לשבועון עד לסגירתו בער"ה תרע"ד. נשא את בת עירו לאה בת ר' יוסף רוזנקרנץ, נכדת החכ"צ והבמ"ח (נולדה כ"ה כסלו תרמ"ד, ובגיל י"ד כבר נדפס מאמרה הראשון ב"המגיד" הקראקאי). בתרס"ז נקרא ליפו לעצב בי"ס חרדי-מודרני לפי תכניותיו. טבע את השם "תחכמוני" לסוג זה של בתי"ס "מזרחי". יצא לפרנקפורט בחודש אייר לבסס את המוסד מבחינה חומרית, אך לא מצא שם אוזן קשבת לרעיונותיו. שב לקראקא, ורק בתרע"ד עלה שוב לארץ עם אשתו. לימד בבי"ס "נצח ישראל" בפ"ת, ועבר לירושלים בה חשב ליסד בימ"ד למדעי היהדות.
תוכנית לימודים בכתב ידו וחתימתו של הרב יוסף זליגר אחרי עשר שנות נישואין נולדה לו בתרע"ה הבת תקוה, אך לא הספיק לחנכה, כי בגלל תלאות המלחמה חלה, ונפטר ביום כ"ח אד"א תרע"ט. אלמנתו הנציחה את דמותו בספר כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר, ירושלם, העברי, תר"ץ, 570 עמ'. כונסו כאן כתביו ומאמריו בעניני תורה מחקר ומדע, ובשאלות החברה הזמן והמדיניות, סיפורים, שירים, לקט תוכניות ושונות. חלק מכתביו אבד כשהרוסים כבשו במלה"ע הראשונה את סניאטין.
בראש הספר הדפיסה אשתו־מעריצתו את תולדותיו, ומאמרי הערכה עליו. הרב קוק כתב: אחד מאנשי הסגולה... המאור הגדול לממשלת התורה והחכמה, הטעם הטוב ורגש הקודש... אשר סגל לנפשו הטהורה רבת האוצרות... ובטח היה מוסיף דברים בעניני קודש הללו. אלמנתו תירגמה בתרפ"ז מגרמנית את הספר גד החווזה של אחיה משה רוזנקרנץ. נפטרה בבית השיטה ביום י"ב תשרי תשי"ד, והניחה את בתה הסופרת תקוה שריג. היא רשמה את זכרונותיה בספר אמא אגדה, ת"א, הקבה"מ, תש"ם.
ספר האישים, 567; תדהר, אנציקלופדיה, ב, 690; ספר קראקא, 257, 329; קרסל, לכסיקון, א, 747–748, עם ביבליוגרפיה; גאולה בת־יהודה, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, 323–329, עם ביבליוגרפיה.