מטורקא (תק"ן*–תקצ"א)
"מרביץ תורה ויושב בשבת תחכמוני בכמה קהילות", ולבסוף בטורקא. כשנבחר (שם?)
לרבנות, שילם סכום גדול כדי להביא רב אחר תחתיו. כל ימיו לא פסק פומיה מגירסא, מעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, כשקם טבל בין בקיץ בין בחורף, וציוה לזו' פעסיל (בתרכ"ג בחיים) שלא תגלה זאת לאיש. כל לימודו בקדושה, וגם בשעת גסיסה רחשו שפתיו תורה. נפטר (במגיפה כנראה) בשבת ו' אב תקצ"א (ולא תקצ"ט), והניח את בנו הרך ר' מנחם אפרים מטורקה וסמבור. רצה להדפיס את חידושיו להם קרא הדרת פנים, אלא שלא היו לו האמצעים לכך. ד"ת ממנו וסיפור שבחיו, בתחילת ספר מפתח בית דוד של בנו.
מקור: מאורי גליציה, חלק ג׳, טורים 184–185 · הטקסט הועתק בזיהוי אוטומטי מסריקת הספר וייתכנו בו טעויות