ר' משה חיים ב"ר צבי אריה יהודה לאו
רב שאץ, אב"ד פרשוב ופיעטרקוב
משאץ, פרשוב ופיעטרקוב (תרנ"ג–תש"ג)
נולד בלבוב ביום י"ד (ולא ט"ו) אייר תרנ"ג, לאביו ר' צבי אריה יהודה (הירש ליב). מילדותו ניכר בכח מנהיגותו, וגדירת פירצות הדת. למד בישיבת ברזן אצל דודו המהרש"ם שנשא בזיוו"ש את אלמנת רש"י שור, והסמיכו בהיותו בן י"ז (מחזי"ה, י"ד שבט תרס"ה, 7), ואצל ר"מ ארק שהסמיכו אף הוא. עוד נסמך מר"ש אנגל, ר' בנימין ויס מטשרנוביץ, ראי"מ שטיינברג מבראד, ר' ישראל מויזניצא ור' חיים מאטיניא. כבר באותה תקופה הקים מפעלי חינוך לצעירים, שלח את ביכורי עטו לעתונים מחז"ה וקמחז"ה, ונבחר כמזכיר ועידת אגודת ישראל בלבוב בקיץ תרע"ד.
בפרוץ מלה"ע א' ברחה המשפחה לוינא, והשתלם שם בלימודים כלליים. התידד עם ד"ר נתן בירנבוים, וטיפל בעניני ציבור.
בהשפעת אחיו הגדול נסע לויזניץ, ותמיד התפלל בנוסח שלה, אף כי היה מקורב לחסידות צורטקוב. נשא בתרע"ט בגרוסוואריין את דבורה בת רבי ישראל הגר. נתקבל אז לרבנות שאץ שבבוקובינה, והפיח רוח חיים בקהילה. יזם הקמת ישיבת באר מים חיים ובית יעקב לבנות בטשרנוביץ, ופעל במסגרת אגודת ישראל המקומית והעולמית. פירסם את הגיגיו בכתבי עת חרדים שונים בארצות רבות, בשפות עברית, ידיש וגרמנית. ערך מסעי דרשות ברומניה ובפולין. הן נמשכו שעות אחדות בחום וברגש, והלהיבו את המוני המאזינים. נשא בשנית בתרפ"ה את חיה בת הרב שמחה פ"ת אב"ד סקאווין (לא נותקה, 220). בביקורו אצל ר"ש אנגיל בקאשוי, הוצעה לו רבנות פרשוב האשכנזית בצ'כיה. בתרפ"ח החל לכהן בה, ונשא את דגל הרבנות ברמה. הקים שם ישיבה גדולה תורת חיים, בה למדו כ־150–200 בחורים מכמה מדינות. אמר הרבה שיעורים, בחן וטיפל אישית בכל תלמיד, ואילץ את הנהלת הקהילה לשאת בהוצאות הישיבה. חיבר בגרמנית: די אידישע פרויען־וועלט, פרעשאוו תר"ץ, 84 עמ'. כנתין זר הוטרד תכופות ע"י השלטונות, ועל כן החליט המלצת הרב משה חיים לויא מפרעשוב לתלמידו הרב א...
לעבור לפולין, וערים חשובות הציעו לו את רבנותן.
עמד לימינו של בן דודו מהר"ם שפירא בגיוס תרומות לישיבת יח"ל, ואחרי פטירתו בתרצ"ד נטל חלק פעיל בנשיאות ובהנהלה. סובב אז ששה חודשים במאה וחמישים קהילות למסע הספרים והתרמות, והוצעה לו רבנות פיעטרקוב בה כיהן לפני כן בן בן דודו. באותה שנה אירע לו הנס בקראקא, כאשר בנפילתו עברו עליו קרונות רכבת. חייו ניצלו, ורק מרפקו וזרועו הימנית רוטשו. הותקנה לו בוינא יד תותבת במקום החלק שנקטע, ושוב המשיך בפעילותו הנמרצת. בזמן קצר סיגל לו בידו השמאלית כתב יפה כמו בימנית. בתחילת תרצ"ו החל לכהן בפיעטרקוב, בברכותיהם של גדולי הגאונים והצדיקים. ניווט את עדתו בים האנטישמיות והקשיים הכלכליים, והוכר בכל החוגים כמנהיג נערץ. זקני ת"ח שבעיר קיימו אצלו שיעורים, וגם צורבים ישבו אצלו תקופה ממושכת. בספריתו הפרטית היו כששת אלפים עד רבבה ספרים, ומאות כתבי יד.
היו עמו בכתובים חידושים רבים, וחילופי שו"ת עם גאוני הזמן. נחשב כמדברנא דאומתיה, חבר מועצת גדולי התורה, משתתף בכל הכנסיות הגדולות, פעיל בבחירות לסיים, לישוב א"י, וליסוד סמינר בית יעקב בקראקא.
כשכבשו הנאצים את פיעטרקוב ראו אותו אחראי ליהודים, והטילו עליו להרכיב את היודנראט (שהיה זהה להנהלת הקהילה), ולגייס סכומים עצומים של עונשי כסף. כששבו הבורחים מאימת ההפצצות הסתגר במעונו, ועסק בגדרי קידוש השם בהלכה ובהיתר עשרות עגונות. השתדל תכופות להצלת יהודים, עזרה ותמיכה, אפשרות לקיים מצוות, וסייע בידיו הכומר דיטריך. לפונים אליו יעץ לרדת למחבואים, אך הוא עצמו יצא לבוש קיטל וספר תורה קטן בזרועו, ביום השילוח ג' חשון תש"ג. כך נשנה הדבר עד יום י' חשון, בו שולח בטרנספורט הרביעי עם עוד עשרים וחמישה אלף יהודים. בקרון הרכבת שר עם הנוסעים כי בשמחה תצאו, ועודדם לקראת קידוש השם. ברציף טרבלינקה אמר בקול רם את הוידוי.
כשכולם חוזרים עמו, ושם נספה ביום י"א חשון הי"ד.
ילדיו: א. ר' יהושע יוסף מזיווי"ר. עלה בתש"ב, וגר בכפר עציון. נשא את צפורה מינצר מלבוב, מחברת צל כנף. נפטרה בהניחה ג' ילדים, ואז נשא את האלמנה טובה עם ג' ילדות; ב. נפתלי לאו־לביא. נולד בתרפ"ו, ושרד בניסים מהשואה. נשא את יונה לונצר מלונדון, וגר ברמת־גן עם בתו וג' בניו. עתונאי, עובד מערכת הבטחון, וקונסול ישראל בניו יורק; ג. שמואל יצחק. נולד בתרפ"ט, ונספה עם אביו בטרבלינקה; ד. ר' ישראל מאיר אב"ד נתניה.
כל שנות חייו שרשרת מתמשכת של קידוש השם, ושנים רבות השקיע בחיבור ספרו: קידוש השם, לבירור עניניו בהלכה ובאגדה. עשרה קונטרסים ממנו הוכנו לדפוס ע"י תלמידי ישיבתו בפרשוב, ונשתייר השער ותוכן הענינים. היה למראה עיני גאוני הדור שעודדוהו, והוסיפו מהערותיהם בראש הקונטרס הראשון. בשנות השואה נעלמו כמה דפים שהוסיף לזה אז בכתב ידו. בסוף: קונ' שנות חיים בהיתר מאה רבנים מתר"ץ, עם הסכמות ר"ש ענגיל, ר"ש פירר ור"מ שפירא, ומקורות המאמרים. נדפסו ממנו ביידיש: דער ווען צו קדוש־השם, לאדז, מסורה, תרפ"ט, 80 עמ'. זוהי אסופת מאמרים על מהותו והתפתחותו של ארגון דתי אצל היהודים. הובא לדפוס עם מבוא של אלימלך שטייער מויזנא־האגי, בהשתתפות משרד הכנסיה הגדולה בויען. בסוף מובעת תקוה להדפיס בקרוב ח"ב. אויפן וועג צו קדוש השם, פיעטריקאוו תרצ"ז, 38 עמ'. בלשון הקודש: הדרך לקידוש השם, מאמרים ונאומים, בני ברק, נצח, תשכ"ג, שג עמ'. בהסכמת פקסימיל של רד"ב מטשעבין נאמר: היה ידוע ומפורסם כפה מפיק מרגליות, ורב פעלים לתורה ולתעודה.
בהקדמת ההוצאה נכתב ששם הספר מבטא את פעילות המחבר, נאומיו וכתביו כל ימיו, ומובעת תודה לתלמידו הרב יוסף יהודה רייגר שעזר באיתור החומר, ולעורך ר' אהרן סורסקי שכתב את תולדותיו.
בחודש האבל על פטירת בן דודו המהר"ם, כתב עליו הספר וקינה עם פירוט מעלותיו. אור הגנוז, אונזער ודוי און אונזער וועה (כאבנו), לובלין, יח"ל והקהילה, דפוס מ. שניידמעסער, מסדרת ה. פאלמאן בפיעטרקוב, תרצ"ד, 70 עמ'. בהקדמת הנהלת הישיבה פרטים על מגבית כופר נפש שהוכרזה לתשלום חובות יח"ל. הקדמת המחבר מפרשת חיי שרה.
במשתתפי אידישע פרעסע בגרמנית בוינא; דאס וואָרט בוילנא; דער יוד, דאס אידישע טאגבלאט, יודישע ארבייטער־שטימע, דרכנו, דגלנו בוורשא; ארטאדאקסישע בלעטער, דער אידישער ארבייטער, בית יעקב זשורנאל, ארטאדאקסישע אלמאנאך, עולים בלעטער, בני דרך בלודז; דאס יודישע לעבן בפיעטרקוב, ועוד.
תשובות אליו: לב"ד, אור המאיר, ס, סא לשאץ; אמרי כהן, לד לפיעטרקוב (הערות על קונ' קידוש השם); זכרון צבי, כ בתר"ץ; צל"ח, קיד בתרצ"ג.
חיים ליב פוקס, לעקסיקאן, ח"ה, 9–10, עם ביבליוגרפיה; פיוטרקוב טריבולנסקי, 160–161, 235–238, 779–786; 792–799, 309–316; יוסף פרידנזון, אלה אזכרה, ד, 841–844; בסוד ישרים ועדה, רצא-רצה, ומשם: מבית אבא עד הלום, קרסל, ב, 157; פנקס הקהילות, ח"א, 193–194; 61–64; ישיבות הונגריה, 174–178; בקדושה ובגבורה, ב, 197–199; גלעד לק"ק פרשוב-עפריס, 1, 20–21; עולמו של אבא, קצד-קצז.