ר' הלל ב"ר ברוך בנדט ליכטנשטין
רב במרגרטן, סיקס וקולומיאה
מקולומיאה (תרע"ה–תרנ"א)
מקולומיאה (תרע"ה–תרנ"א)
נולד ביום י"א כסלו תקע"ה בוואגעוועטשע (וועטש) שבמחוז פרשבורג לאמו ליבא, ולאביו הראב"ד ר' ברוך בענדיט נכד השל"ה, נפטר בפרג בעש"ק כ"ה חשון תקצ"ט, ב"ר שלמה דומ"ץ וועטש, ב"ר ישעיה שהוציא לאור את שו"ת הרשב"א בתקע"ב, ב"ר הלל הזקן, אב"ד איבשיץ שבמעהרין שנים רבות, נפטר לפני תקע"ב, מגזע הלבוש. כ"ו דורות ישבו על כס הוראה זה אחר זה במזריטש שבפולין גדול. אביו לימדו אגדה בקטנותו. תלמיד חביב לחתם סופר שהסמיכו להוראה. בהורמנא כתב עליו: אחד מיוחד ממופלאי בני ישיבתנו, מלא על כל גדותיו בגמ' ופוסקים ראשונים ואחרונים. שכלו צח ומצוחצח, ועוד קודמת יראתו וחכמתו כי רבה, ואהבת נפש אהבתיו. בשנת תקצ"ז נשא את ריזל בת ר' דוד ב"ר קלונימוס מגלנטא, וסמך לשולחנו י"ג שנים.
בשנת תר"י נתקבל כאב"ד מרגרטן, ובתרי"ב נקרא לרבנות קלויזנבורג. שם עורר עליו את קנאתו של רב המדינה מטעם, ישראל אברהם משימנדע. בגלל מסירתו גורש מהעיר לגרוסוורדיין, ולא הועילה נסיעתו לוינה להשתדל אצל הקיסר. אז חזר לרבנות מרגרטן. כעבור זמן התפטר לטובת ידידו הרב אהרן צבי שוסבורג מח"ס שו"ת מהריא"ץ, ועבר בתרי"ג לרבנות סיקס. לימים כיהן שם החתן סופר, שהיה מוכן לוותר על הכסא לטובת ר' הלל, כששמע שרוצה לעזוב את קולומיאה. מתלמידיו: ר' ברוך עקפלד אב"ד טשוז מח"ס שו"ת פאת השדה.
נואם מלהיב ובעל אגדה. הטיף ברשפי אש מוסר ויראת שמים. סבב בערים וכפרים להחזיר את העם בתשובה, ולחם מלחמות ה' ללא חת, מבלי לשאת פני איש אף גדול שבגדולים. סבל באהבה את הבזיונות הנוראים שהיו מנת חלקו בכמה מקומות, ורבו שונאיו. על שום קנאותו נקרא בדרך חיבה הלי"ש. לחם בפעולותיו של הרב עזריאל הילדסהיימר, ובתרכ"ד השתתף במשלחת אל הקיסר, לבל ייסדו בית מדרש לרבנים בבודפשט.
באסיפת מיהלוביץ תרכ"ו הלהיב נגד דרשות בגרמנית שהונהגו בהונגריה המערבית. נסע בתרכ"ט מקולומיאה לקונגרס הפירוד בבודפשט, וקרא לכנס קהילות גליציה, כדי לעשות כן גם שם. כתוצאה מכך הוקם מאוחר יותר ארגון מחזיקי הדת. דקדק במצוות ונהג חומרות, ובין היתר קנה אתון וצאן כדי לקיים את המצוות של פדיון פטר חמור וראשית הגז, לא שתה מים בלי סינון ויין מבלי שעמד עליו מתחילת עשיתו, בשבת אכלו אצלו גברים ונשים לחוד, לא נסע מעולם למרחץ, לא עישן סיגריות, חי בדחקות מבלי ליהנות מהעולם, ולא הכיר צורת מטבע.
דבק ברבי חיים מצאנז, ונסע אליו מדי פעם. בפעם הראשונה שבא אליו והוכיחו, ניסו החסידים לפגוע בו, והדב"ח לא הניח להם, באמרו שכל כוונתו לשמים. עוד אמר עליו, שהמהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה, וכן שהוא ניצוץ אליהו הנביא. בשובו להונגריה החלו אנשים לפנות אליו בבקשותיהם כאדמו"ר, והורה להם דרכי תשובה. בהשפעת הדב"ח נתקבל בתרכ"ז לרבנות העיר קולומיאה. גם כאן המשיך באותה הדרך שנהג בהונגריה, והכירוהו כאיש אמת. הציל יהודי שגנב אצלו את צורכי השבת, ע"י אמירתו במשטרה ואמר ונפט בקול קברו ילדי אונג הוידי חשו מאיר אבי בקול בירור עקיב מביא עה" ו. זו פנחס זו' ה אב"ד שטיי מפר ספרי ובייד ע"י ה העדו תרכ אונגו ב' בו לעבר שירי אבקו תרמ מקרא בראש מגול הילד (קאלי ע"י תרס עמ'.
ר' מ תשכ ושיש על ה הכל הספדי קאלומ תרנ"א שנתן לו את הכל במתנה, ואותו גנב פרץ בבכי וחזר בתשובה. לחם בפיאות הנכריות, ועמד ליד היציאה מעזרת נשים, לתלוש אותן מראשיהן של נשים נכבדות. הסתכסך עם חסידי קוסוב-ויזניץ בקשר לעניני שחיטה, ופעם אף הוכה בשל כך.
בעת ביקור הקיסר ביו"כ תרמ"א התפללו שחרית מוקדם, ובראש הציבור יצא לקבל את פניו בברכה. גדולי גליציה לא הסכימו עמו בג' עניני הלכה: שפסל אלפי זוגות תפילין משני עורות, כשיש נקב בעור העליון; שצוווח על ההיתר למסור לנכרי לשבת מכונות לשריפת יי"ש, אף כי נעשה מחמת מוטב שיהיו שוגגין; שבתי החרושת לציקוריה שאינם של יהודי ירו"ש אסורים, ואצל אחרים לא די שיש שם משגיח מהימן. מחיבתו לא-י הרשפע חתנו רע"י שלזינגר. בזקנתו רצה לעלות לארץ, ולא נסתייע הדבר. שלח כסף לקנות בפתח־תקוה חלקות לישוב עשר משפחות חרדיות.
בימיו האחרונים כהו עיניו, והכתיב את חידושיו לבניו ולנכדיו. לחולשתו נשאוהו על כסא לבית המדרש. במוצש"ק ויקרא בחצות קרא לראשי הקהל, ובמשך שעתיים דרש בשכיבה על צביון הקהילה, בסיימו: כל המשנה פניו ישונה. ביקש תקיעת כף שלא יניחו לדורות קבלת רב אשכנזי לקהילה, וכולם בכו והבטיחו לו, בראותם שאינו מבקש על אלמנתו (השניה) וילדיה הרכים. ואכן בהשפעת צוואה זו שמרה העיר על צביונה החרדי עד לקיצה המר. בבוקר קרא לצאצאיו לברכם, וביקש מנכדו להניחו על הרצפה לעשות לו סדר ד' מיתות. אמר שהאריכו לו הזמן כמה שבועות, ואת הסדר ערך כרגיל עד סמוך לבוקר. בימיו האחרונים חזר על לימודיו ללא הפסק, ובחצות ליל י' אייר תרנ"א אמר שיש לו עוד שש שעות. בארבע הניח טליתו ותפילין והתפלל בדביקות, בירך על היין ואמר לחיים, ציוה לכתוב חידוש שחידש אז, ונפטר בדיוק בזמן שאמר, כשבחוץ גשם שוטף בקולות וברקים. הקהילה הקימה ציון אבנים על קברו, ובנתה על שמו בימ"ד גדול בית הילל.
ילדיו: א. ר' ברוך בנדט. השיא בטשאפ שבמחוז אונגוואר את בתו רייזל, לר' יצחק רוזנבורג אב"ד הוידא האדאז מח"ס גבורות יצחק, נפטר ביום י"א חשון תש"ה והיא אחריו בט"ו אב, ונטמנו בזכרון מאיר. בתם רחל זו' ר' מאיר גרוס הי"ד ממרגרטן, אבי ר' אלעזר בניו יורק; ב. ר' שלמה זלמן בקולומיאה; ג. ר' בן ציון מזיווגו השני. מוהל ישיש בירושלים, נפטר בתשכ"ג; ד. ליבא הבכורה, זו' ר' עקיבא יוסף שלזינגר בעל לב העיברי. בספריו מביא הרבה ד"ת מחמיו, ובמיוחד בתורת יחיאל עה"ת; ה. זו' ר' אשר אנשל ליכטנשטיין בן אחיו; ו. זו' ר' שמואל לוי ויינברגר אב"ד סרדהעלי, ב"ר פנחס אב"ד ניגרשט. אליו: בנין דוד (מיזלש), ל; ז. זו' ר' יצחק רוזנפלד אב"ד האדהאז, ב"ר יוסף אב"ד פישפיק-לדני; ח. זו' ר' יוסף מאיר הכהן שטיינר אב"ד אילאק; ט. זו' ר' אברהם אבא הירצל מפרשבורג מח"ס שפתי חכמים.
ספריו הם בני חלקים רבים, בלשון הקודש וביידיש, וזכו למהדורות רבות ודפוסי צילום, כגון ע"י ישיבת קודש הילולים בירושלים תשל"ח. אל העדרים, קריאה לבני ישראל ביידיש, פרשבורג תרכ"ד, פו עמ'. משכיל אל דל א-ד, דרשות מוסר, אונגוואר-לעמבערג תרכ"ז–תרל"א, וח"א מהד' ב' בתר"ל. עת לעשות א-ב, מוסר ביידיש (ותורגם לעברית) קאלאמעא תר"ל-לעמבערג תרל"ב. שירי משכיל, חיזוק בדקי הדת, לעמבערג תרל"ז. אבקת רוכל א-ב, מוסר, לעמבערג-קאלאמעא תרמ"ג–תרמ"ה. מקרי דרדקי, בראשי העמודים: מקרא דרדקי, פירוש בדרך דרש עה"ת, א-ד בראשית-במדבר בלבד, תרמ"ט–תרנ"ט. תוכחת מגולה, מדף ט' נקרא תורת הקנאות, נגד ר"ע הילדסהיימר ויסוד בתי ספר בירושלים, (קאלאמעא תר"ן), יב ד'. תשובות בית הילל, נקבצו ע"י נכדו ר' חיים יעקב ל"ש, ח"א, סאטמאר תרס"ח, נח ד', מהד' ב' בירושלים תשי"ד, 7, קכו עמ'. בית הילל השלם לתולדותיו, נתחבר ע"י נכדו ר' מרדכי ב"ר צבי הלר, תש"א, צולם בברוקלין תשכ"ג. נותרו בכתובים: הלכות קטנות; אלפיים ושישים שו"ת; חידושים על סוגיות הש"ס; פירוש על תהילים וחמש מגילות; מקרי דרדקי דברים.
הכל אבד בתרע"ד בכניסת הרוסים.
הספדים עליו: זכר צדיק לר' יוסף (ליפר?) מנדבורנה, קאלומיא תרנ"א; מקור דמעה לר' גרשון שטרן ממאד, פאקש תרנ"א; חתנו בעל לב העיברי: ציון במר תבכה, ובראשי העמודים: הספד מר, וד"צ (ירושלים תשכ"ה?); שו"ת הד"ר, תרנ"א, ח"ב, יא; לקוטי חבר בן חיים, ח"י, דף רלו.
תשובות אליו: אורין תליתאי, א, ב, קיד; דב"ח, ח"ב, אה"ע, יב, לקוטים, לח; יד מאיר (פריש), ד. מכתביו: למהרש"ק בתרכ"ה, כרם שלמה, אדרים תשמ"א, יח-יט; לחתנו רע"י בתרל"ה, שבט-אדר תש"ם, יט-כ, פקסימיל, נח; שמואל בדורו, רעח בתרמ"ד. ד"ת ממנו: קבוצי אפריים, ו, 11.
ברוך טשובינסקי, לעקסיקאן, ח"ה, 141; מליצי אש, א, אייר, רל-רלג; פנקס קאלאמיי, 41–48, 119–120; נ"מ גלבר, ספר קולומיאה, 183–184; שלמה ביקל, עיר ויהודיה, 4–9; נכדו אלעזר גרוס, ספר מרגרטן, 43–49; חכמי הדורות ומשנתם, שיד-שכה.