ר' דב בר (דוברוש) ב"ר יצחק מיזלש

מקראקא וורשא (תקנ"ח–תר"ל)

נולד בשנת תקנ"ח בשטוקצין שבמחוז רדום, לאביו ר' יצחק אב"ד קמניץ מח"ס חוסן ישועות. בעודו ילד נודע כעילוי, ונלקח בתקע"א כחתן לפיגא (פייטשא, תקס"ג–תרל"ג), בת הגביר ר' שלמה זלמן בורנשטיין מקשאנוב, בעל מכרות מלח בוילִיץ׳קה, ולכן קיבל רשיון לגור שם. נשאה ביום הבר מצוה, והניח טלית ותפילין כאחד. היו לה שני אחים וארבע אחיות, ומהם: א. ר' ישראל הבכור, ת״ח מלומד ומיאן ברבנות. בכורתו נישאה לבן דודה ר' שלמה זלמן ב״ר דב בר. עברו לקטוביץ סמוך לתר״ך. בסוף ימיו באייזנשטט, בה נפטר ביום ג׳ כסלו תרמ״ו; ב. ר' יהושע. שניהם נשאו בנות התעשיין ר' שלמה זלמן פוזנר מוורשא; ג. אידל זו' ר' יצחק ה״ש מבילִיץ אבי שזח״ה; ד. זו' ר' דוד ב״ר שלמה זלמן פוזנר.

מוריהם היו הלמדנים ר' יוסקי צנזר ור' משה חריף שנעשו דיינים בקראקא אצל האב״ד ר' צבי הירש ב״ר דוד. הם שסייעו אח״כ לרד״ב להיבחר כרבה של העיר. שלח ידו במסחר, ויסד את הבנק מיזלש את הורביץ. פיזר לצדקה, וביתו המה יהודים שבאו לבקש את תמיכתו. תרם לרכישת נשק במרד הפולני בוורשא נגד הרוסים בתקצ״א, ועם הכשלון אבד כספו. בתקצ״ב נבחר לרבנות קראקא, ומחנה מתנגדיו בחר את ר' שאול לנדא. שניהם כיהנו זה בצד זה יותר מעשרים שנה מתוך חיכוך תמידי, כאשר לכל אחד בית־דין לעצמו. לא נטל פרס מהקהל כל שנות כהונתו, וי״א שאחרי שירד קיבל סכום סמלי של 750 פלורין שלא הספיק לו. עסק בחיזוק מוסדות הקהילה גם מכספו הפרטי. לחם ללא חת במתבוללים ובמשכילים שביקשו לערער את חומות הדת, ונתקבל פעם בווינא ע"י ראש הממשלה מטרניך. שתדלן אצל השלטונות למען כל יהודי במצוקה.

דאב על הריגת יהודים מידי פולנים, וכדי למנוע זאת החליט להיות מעורב יותר בענינים מדיניים. גם במהפכת תר"ד עמד לימין המורדים, ואכן במרד תר"ו נגד אוסטריה לא נפגע אף יהודי. אותה שנה כשקראקא היתה עיר חופשית, נבחר לאחד מי"ב הסנטורים שמשלו בה ולסינט הפולני, כי גם לנוצרים היה אימון בו. כשבוטלה עצמאות העיר בתר"ח, נבחר בתור פטריוט פולני כציר יהודי ראשון לפרלמנט (רייכסטג) האוסטרי, וכן למועצת העיר, אך הפולנים הצטערו שלא נבחר אדם פוטוצקי. השתתף במשלחת הפולנית לקיסר, בבקשה לשחרר את האסירים הפוליטיים. לא נכון שרח"נ דמביצר התלונן למהרש"ק, שרבם עוסק בפוליטיקה ולא בתורה.

אחרי כ"ד שנות כהונה בקראקא, נתקבל בתרט"ז לרבנות וורשא על מקום הרב חיים דוידזון. היו חוגים בעיר שתמכו במועמדותו של הרב יעקב גזונדהייט איש המקום, אבל הוא עצמו קיבל את מרות רד"ב ויצא לקראתו. עמד לישע עמו, התחבב על כל השכבות, ורבות סופר על פקחותו ושנינותו.

לפנות בוקר השכים ללמוד, וכל יום הורה לתלמידים שלוש שעות. יסד ישיבה והחזיקה בכספו. תלמידו המובהק: ר' אברהם פרלמוטר אב"ד רדום וורשא, וכן ר' יוסף ב"ר יעקב לוי מח"ס הפלאות נדרים. קרא פרשת השבוע בס"ת. יהודים מכל החוגים התכנסו לס"ג בביתו לשיחות תורה. בעל לב רחום לכל אדם, ובורח מכבוד. השקיע עצמו בעניני הקהילה, ולחם בפריצת גדרות השבת. לכשעצמו מתנגד, אבל בידידות עם אישי החסידות. ידיד נפש לבעל חידושי הרי"מ שתמך בבחירתו, ועמו התיעץ תמיד בעניני הכלל.

טיפח קשרים טובים עם הכמורה והאצולה לבל ירעו ליהודים, אף כי החסידים לא ראו בעין יפה את עבודתו הפוליטית ועמידתו לצד הפולנים. שוחח עם הנסיך המושל מטעם רוסיה אחיו של הצאר, ועשה עליו רושם חיובי. סייע לפטריוטים הפולנים גם במרד תרכ"ג (ולא תרכ"א) ונאסר. הגן בגאון על עמדותיו, וכמעט שנגזר עליו דין מות. להצלתו הציעו לו את רבנותן הקהילות לבוב, לונדון ואמשטרדם, ותמונותיו נמכרו לרוב באירופה המערבית. בהשתדלות ממשלת אוסטריה וידידיו, הוטלה עליו רק גזירת גירוש. התישב בקטוביץ בתקוה לעבור לקראקא או לצאת לוינא, אלא שהשלטונות האוסטריים חששו מפני לוחם חופש כמותו והשפעתו על היהודים. אחרי שלושת חודשי מגורים בקראקא הרשו לו הרוסים לשוב לוורשא, ובלבד שיחתום שלא יעסוק עוד בפוליטיקה. השמחה על שובו הקיפה את כל יושבי העיר, והוא אכן עמד בהתחייבותו. התמסר אך ורק לתורה ולהנהגת הקהילה. טרח לרכך את הגזירות על גיוס נערי ישראל לצבא, וקיבץ כספים לפדיונם. פנו אליו בשאלות הלכה והכרעות ציבוריות. רבי יצחק אלחנן פנה אליו מקובנא, בקשר לסכסוך הישיבה והרבנות במיר.

נפטר ביום ג' י"ד אד"א תר"ל לפנות ערב, ונטמן למחרת בצהרים. כחמישים אלף השתתפו בלויתו, גם מבני הנכר. הרוסים אסרו לפרסם עליו מאמרי אבל, כנקמה על פעילותו נגדם. גם בעתונים הפולניים ספדו ל"רבין הקדוש", ובשתי ערי רבנותו נקראו רחובות על שמו (ד. י. קאנגיסער, המגיד, יד, 59; נחמיה צבי טשארנעוויץ, עברי אנכי, ו, 178, קינת צבי פאלק ווידאוואר הלוי, 167). הובעה אז המשאלה, שנכדו ר' יהודה ליבוש חיים יכתוב את תולדותיו (הלבנון, כ' אד"א, ואילך, במדור כבוד הלבנון).

ספרי ההספדים עליו: עין המים שקונן עליו ר' אברהם דוברוש פלאהם מ"מ דלובלין בביהכ"נ הגדול ביום ב' כ' אד"א תר"ל, לובלין, השותפים ר' יעקב ב"ר שלמה הערשענהארן ור' משה שניידמעסיר, תחילת תרל"ג, שני שערים, 67 עמ', הקדמה, ע"י המו"ל ר' נפתלי משכיל לאיתן ממינסק דליטא. מעמ' 57 דברי הספד על שאר גדולי הדור. דוב"ב שפתי ישנים, הספד עם סיפור שבחיו, ר' בנימין דוד רבינוביץ מ"מ דוורשא, ווארשא, דפוס ר' יצחק גאלדמאן, תר"ל, טז ד', שני שערים. בדף האחרון מכתב ד"ת מרי"ה אשכנזי אב"ד לובלין.

איש חיל לקורותיו, ר' חיים יהודה אנגלטשיק מוורשא, קראקא, דפוס קרל בודווייזר, תרל"א, 34 עמ'. רשימת המנויים רובה מקראקא, ורק אחדים מוינא ובהם בנו רש"ז מייזלש. בהסכמת רח"נ דמביצר מספר בשבחיו. בספר מוסר דוגמאות מחכמתו, שנינותו ומסירותו למען היהודים, ושיחותיו מתקופת וורשא. בסוף הספד עליו ועל הרבי מאלכסנדר. רבי דוב בר מייזלש, גדול בתורה מדינאי ולוחם. משה קמלהאר, עם הוספות יצחק רפאל. ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ל. לתיאור פעילותו הפוליטית חיבר אפרים קופפער: בער מייזעלס, בעריכת ברל מארק, ווארשא, יידיש בוך שליד המכון ההיסטורי היהודי בפולין, תשי"ב, ושנה לאחר מכן תורגם לפולנית.

ספר המצוות להרמב"ם עם הרמב"ן ומגילת אסתר, וכן חידושי מהרד"ם, ווארשא, דפוס ר' יצחק גאלדמאן, תחילת תרל"א, ד, קעח ד'. בכורו כותב בהקדמתו שמקדים להדפיס ספר זה שאביו חיבבו, על פני חידושיו לש"ס ומאות שו"ת שנותרו בידו בכתובים. בסידור ובהגהה טרח בנו שלו ר' יצחק. ד"ץ עם הערות ומפתחות, ירושלים תשל"ו, ע"י נינו ניצול אושוויץ ר' יהודה אריה מייזלס, ב"ר חיים שמעון, ב"ר אברהם דוד דומ"ץ סגדין שנפטר ביום י"ג אדר תש"ג, עם הקדמתו, תולדות המחבר, וצירוף חדו"ת משלו. בסידור ההגהות והמראי מקומות סייע לו בנו ר' מנחם דן, תלמיד ר"מ חברוני בישיבת חברון. בסוף ההקדמה שמות בני משפחתו שנספו. במבוא מאת הבן נמנות עשר מעלותיה של מהדורה זו בה נוספו ו' ד' בהתחלה, וי"ג ד' בסוף הכוללים מפתחות והנצחות.

ילדיו: א. ר' ישראל הבכור אב"ד שדלץ ואח"כ בקראקא; ב. ר' שלמה זלמן בוינא, חתן דודו ר' ישראל בורנשטיין; ג. מלכה זו' ר' צבי זאב וולף ב"ר שלמה בלומברג, נפטרה ביום א' אלול תרכ"ט; ד. זו' ר' פנחס עפשטיין, ב"ר שמעון זימל הלוי, חתנו של הג"ר ליפמן נכד ר' זכריה מנדל אב"ד בלז בעל בה"ט, ב"ר אריה ליב הויכר אב"ד קראקא (תולדות אנשי שם אפרתי). בנו יחיאל מיכל בן הט"ז, נפטר ביום י"ד תשרי תר"ל. שני חתניו היו גבירים. רש"ס ממחותניו. נכדתו פסה כלת הגביר ר' זושא אולריך, נפטרה בתרל"ג בת שלושים.