ר' אלעזר ב"ר אריה ליב מינץ

מאושפיצין וקמפנא (תקצ"ז–תרפ"א)

נולד בטרנוב ביום ט"ז אייר תקצ"ז לאביו ר' אריה ליב. נקרא על שם אביו בעל שמן רוקח שנפטר שבועות אחדים לפני כן, ולא נכון שנקרא גם ליבוש כפי שרגילים לכתוב עליו. מגיל רך התמיד בלימודים, ובימים שני וחמישי למד כל הלילה. כשנעשה בר מצוה נשלח ללמוד אצל דודו ר' אהרן פריד אב"ד בוסרמין בהגר, וכן למד בלייפניק אצל ר' שלמה קוועטש אב"ד ניקולשבורג שהסמיכו. כמו כן נסמך מאב"ד טרנוב, ממהרש"ס, ויו"א שגם מישיבת החת"ס. ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת וינא. בגיל י"ח נשא את לאצא, בתו של ר' חנוך הניך קליינמן מטרנוב שנתן לו את כל מחסורו.

נתקבל לרבנות אושפיצין, וכיבדוהו שם במיוחד על היותו שונא בצע ולא נוטל דמי פסק. השלטונות החשיבוהו בגלל תוארו האקדמי, אבל מסיבה זו דחוהו החסידים בעיר, וחסידי צאנז וס"ג הביאו להם שני רבנים אחרים. כשרצו בתרל"ג להשיא יתומים בבית הקברות לעצירת המגיפה, כתב לראש העיר שימנע זאת. אח"כ בהיותו בעל מקריא ברה"ה, דחהו החסיד ר' ישראל טוביאס מהבמה, ויו"א שאף סטר לו, באמרו שגרמנית ולטינית יפים כלפי השלטונות, אך לא כלפי מעלה. נוצרה מהומה, והוזעקה המשטרה לאפשר לרב להקריא. ברוב בושה יצא מביהכ"נ, ואחרי סוכות עזב את העיר לקהילה אחרת (מיינע זכרונות, 36–33 ; ספר שנקר, 150–149).

מתרל"ה אב"ד קמפנא בגליל פוזן, על מקום המלבי"ם. שקד שם על צורכי הדת, ועירו היתה היחידה באיזור שלא פתחו בה חנויות בשבת. כלכלתו היתה בידי הפרנסים, ועכ"ז קיים לא תגורו מפני איש, וסילק שו"ב ושו"ץ דלא מעלי. נשא דרשות התעוררות מקירות לבו, טרח בהכנתן, והשמיען תחילה לבני ביתו. חיבר בגרמנית תורת הנשים על הלכות נדה. אחרי כהונת יותר משלושים שנה פרש מהרבנות (לא נכון שכיהן בפוזן), ועשה אצל ילדיו בוירצבורג ובנירנברג. חיבר פירוש בגרמנית עמ"ס אבות, ודרשות שנותרו בכתובים. ספרו לתולדות זקנו השמן רוקח נדפס. בסוף ימי מלה"ע א' שהה באנסבאך, ושם נפטר בן פ"ד ביום כ"ד טבת תרפ"א.

ילדיו: א. ר' יצחק אב"ד בערענט לפני תרצ"ב. אולי אליו לאושפיצין התשובה בשו"מ, רביעאה, ח"ב, מז; ב-ד. ר' אברהם, ר' דוב ור' שלמה בנירנברג; ה. ר' יוסף בברלין; ו. ייטל זו' ר' אברהם יצחק ב"ר שמואל קליין אב"ד נירנברג, נפטרה ביום כ"ו תשרי תרצ"ו; ז. זו' ר' וולף ליכטבלוי בטרנוב.

גט מסודר על שמות גיטין, יוצא לאור ע"י בנו וחתנו, בילגורייא, דפוס ר' נטע קראנענבערג, תרצ"ב, 6, 362 עמ'. המסכימים: הרידב"ז בתר"ע בזקנותו (הבטתי בו הרבה, ומצאתי שהוא מסודר בטוב טעם הרבה ונהניתי מאד, וכל דבריו הוא ממקור טהור מספרי שו"ת שנתקבלו בישראל... ומהראוי להלביש סודרא על רישא דגברא רבה הזה); בתרע"ב ר' משה באב"ד מלבוב (ידידי רב חביבי, הרה"ג נודע למשגב בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו... ראיתי כי הפליא והגדיל לעשות בזה... החיבור יהיה לתועלת גדול לכל העוסקים בטיב גיטין... ידעתי את המחבר ואת שיחו כי כוונתו לשמים), ורד"צ הופמן (הסימנים אשר שמתי עיני עליהם, מלאים זיו האמת, ומפיקים נוגה הסברות הישרות... המחבר כבר נודע לבר סמכא שראוי לסמוך עליו); ר' ליב רובין מוילקומיר-ליטא בקיסינגן בתרצ"א עם ד"ת (כולו מחמדים בשכל עמוק ובסברא ישרה); ר' שלום שכנא טשרניאק ממאציב בתר"ץ (ישר הולך ומביא דעת כל הפוסקים בזה... כולו מחמדים ונחוץ לכל מורה הוראה בישראל... והכל בלישנא קלילא ובדרך קצרה); רצ"י מיכלזון בתרפ"ט (הספר יקר רב התועלת). אחרי ההסכמות: תולדותיו ע"י בנו וחתנו הגדולים. בהקדמתו כותב כי באושפיצין לא סידרו גיטין ובקמפנא כן, לכן ראה שם את הנחיצות בדבר. בתוך הפנים, ומשני עבריו הפירושים: פשר דבר לפרש טעם ההלכה, וחקור דבר לבאר מקור הדין, המחלוקות בו ומסקנת ההלכה. מדף קה ע"א השמות בסדר אלפביתי, ובסוף מפתח. ד"צ ע"י חתנו הגדול בעזרת תלמידיו וידידיו חברת חיזוק תורה, ניו יארק, ספרוגרף, (תשכ"ב). הקדמת המחבר הושמטה, ובמקומה קיצור תולדות המהדיר ותודתו למסייעיו. בתש"י נסע לארה"ב למימון הדפסת הספר, וקיבץ מבתי הדין בניו יורק ובלונדון שמות אנגליים כתוספת למהדורה השניה. הדפיס מקצת מזה בהסכמת רד"ב מטשעבין, ולפני פטירתו ביום כ"ח טבת תשכ"א ציוה שיוציאו את הספר בלי הוספותיו.