מקראקא (תר"ג–תרע"ו)
נולד בהמבורג ביום י"ב שבט תר"ג לאביו האמיד ר' מאיר, ועל שמה נקרא. למד בת"ת ובגימנסיה. בהשפעת רבותיו: ר' ברוך ליפשיץ בנו של התפארת ישראל ור' יצחק ברניס, לא המשיך באוניברסיטה, אלא נסע לישיבת בוסקוביץ. שם פתח לו חסיד אחד צוהר לעולם החסידות. עבר לגור בפודגורזע, ונסע אל צדיקי דורו: רד"מ מצורטקוב ושאר אדמור"י רוזין ורימנוב. מתרכ"ב ישב ארבע שנים ברדומסק אצל התפ"ש, שאמר עליו כי הוא מסוגל לתרגם את תורתו כנתינתה לגרמנית. מהר"י מבלז שגם אליו נסע, הגדירו כמגן ושריון לחסידות מפני מסלפיה. לבושו חסידי לגמרי. היה הראשון שפסע מהמערב למזרח, בניגוד להתהליך שרווח אז. חיבר ספרי הגות, במגמה להראות לעיני העמים יופיה של היהדות. התפרנס כמנהל חשבונות אצל בעלי עסק פרטיים בקראקא בחברה למסחר פחמים, וגם בזגירז שליד לודז. אח"כ סוחר יינות, וסוכן ראשי של יינות כרמל בגליציה. דחה הצעות רבנות, ולא נענה לפרנסי גלזגו בסקוטנלד.
התקרב בתרמ"ב לחיבת ציון, כשהיה מתורגמן בין רבי יצחק פרידמן מבוהוש לנציגי בני ברית. ציר לקונגרס הציוני הראשון, והרצל ונורדוי ראו בו פילוסוף נכבד. פעיל במזרחי, ונסע לאדמורי"ם לקרבם לציונות. במשך הזמן נכזבה תוחלתו שיצליח במשימה זו, והתאכזב בגלל פעילות התנועה בתחומי התרבות. לבסוף התרחק ממנה, והתקרב לאגודת ישראל. בתר"ס שאף לעלות לארץ. בנו ר' שלמה שעסק במכירת אתרוגי א"י, הוציא לאור קונ' פרי עץ הדר, קראקא תר"ס, להימנע מקנית אתרוגי יון וקורפו. נפגש במרינבד עם הרב מזא"ה לפני משפט ביליס, להאיר את עיניו בצפונות החסידות שיידרשו לו. בתרע"ב יעץ לאדמו"ר מצורטקוב להעביר את שכיות חמדותיו לוינא, כי עומדת לפרוץ מלחמה, והרוסים יכנסו ויבזזו את רכוש היהודים. כשפרצה מלה"ע עבר להמבורג אל בנו, ובסוף ימיו גר בפפד"מ. שם נפטר ביום א' (ולא ד', ל') אד"ב תרע"ו, ונטמן בקראקא. מבניו: ר' ישראל ור' יודל. מנכדיו: ר' יוסף בלונדון, וכן ר' מנחם יוסף ב"ר צבי בב"ב.
ספרו העיקרי דער חסידיזמוס נדפס בגרמנית בשמו הבדוי וירוס, פלשן, ישורון, תרס"א, ופרשבורג תרפ"ז, להראות את העומק הפילוסופי שיש בקבלה ובחסידות. הוא כתוב באהבה מבפנים ממקור ראשון, ומשמש מקור חשוב ביותר להכרת התנועה. דובנוב ביקר את הספר שאינו מדעי. משה שינפלד תירגמו לעברית: החסידות, ת"א, נצח, תשי"ד, 436 עמ', ומהדורה מורחבת, תש"ם, תטז עמ'. הוא שינה את סדר הפרקים, והשמיט ביטויים חריפים. ג' שלום ביקרו על כך ב"בחינות", ושקל למטרפסיה. מבקר בכיוון הפוך, בשם הספרותי יהודה בן זכאי: מבעד למסוה, ירושלים תשל"ג, לב עמ'. פרק הקבלה שבספר בתרגום י. סלעי, יצא לאור ע"י הרב פרבר, ת"א, איתן, תש"ד.
חיבר גם בגרמנית: הפילוסופיה האינדוקטיבית של הבלתי מודע של הרטמן והחסידות, ח"א, לבוב תרמ"ט, ח"ב, קראקא-וויען, תרמ"ח–תר"ן; יודענשטאט של הרצל, קראקא תרנ"ז והמבורג תרע"ט; ברזילי, ברלין תרס"ה. מסה בתולדות הלשון העברית, בה מבקש להוכיח את היותה של לשון הקודש התגלות אלוקית, ומגלה את שליטתו בלשונות וחקר המקרא. תורגם לעברית, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשמ"ג, 359 עמ'. כתב גם: תולדות היהודים, המבורג תרס"ג; כרכי הכרונולוגיה היהודית — מילואים לדברי ימי ישראל הקדומים, פפד"מ תרצ"ה; אמונות ודעות היהודים, המבורג תרס"ג וק"ק תרע"ב; ההתפתחות המודרנית של מדע היהדות, פפד"מ תרס"ז; בין שני כסאות — על בבל וביבל לדליטש. בתרנ"ט–תר"ס ניסה להוציא לאור את העתון: קראקויער יידישע צייטונג.
ההדיר את שו"ת מן השמים לר"י ממירוויש, קראקא, דפוס פישער, תרנ"ה, מב ד', וד"צ בתשי"ז. בעברית חיבר: קדמוניות א-ב, על החפירות והתגליות בבבל ובאשור ויחסן לכתבי הקודש, תרנ"ז, קלב עמ'. מהד' ב' מורחבת בעריכת יוסף מרקוס, ת"א, סיני, תשל"ג, 191 עמ'. שתי חוברות קסת הסופר לביאורי תנ"ך, מחברת א' עד אמצע פרשת לך, קראקא, דפוס מ. לנקוביץ, תרע"ב, א, קסד עמ', וד"צ, ספריתי, תשל"א. לתולדות חייו חיבר מרקוס מרקוס ספר בגרמנית, מונטרייי-שוויץ, תשכ"ו, 179 עמ'. יוכבד סגל בצורה ספרותית: החסיד מהמבורג, ירושלים, אוצר הספרים, תשל"ח, 160 עמ'.
ווילי אראן, ייווא בלעטער, 29, 143–148, עם ביבליוגרפיה, 42, 223–228; ר' בנימין, כנסת חכמים, 79–85; מליצי אש, ג, אדר, 74; קראקא, 106–107, 169–170, 180; פרופ' יחזקאל אפשטיין, חכמת ישראל במערב אירופה, א, 518; מ. אונגרפלד, הצפה, י"ד תשרי תשכ"ז, 5; יצחק רפאל, ראשונים ואחרונים, 381–385; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ג, 305–313, עם ביבליוגרפיה.
ר' מיכל מרקוס. ת"ח בחרסקוב.
תשובה אליו: מהרש"ם, ח"ד, מז בתרמ"ג. ר' שלמה מרקוס. אליו: מחזה אברהם, ח"א, קמח בתר"ס.