ר' אלימלך (מלכ'ל) ב"ר יצחק רובין

מיברוב (תרי"ג–תרס"ה)

נולד בשנת תרי"ג לאביו רבי יצחק מבראד. בן שנתיים זטיון תרצ"ח ב"ה יאסלא יום ... פ' ... אלימלך ראבין אבד"ק יאסלא והגליל בקשת הרב אלימלך רובין מיסלו בתרח"צ מר' משה שרייבר נשיא הכולל הסכום שאסף השד"ר ר' פישל מיזס, וכותב שהחפץ חלה באבעבועות ונסתמא. כשאמו איידל רצה בבהלה אל אביה ר' שלום מבלו, הרגיע אותה שלא ירגיש שום שינוי בשל כך. ואכן היה זה פלא, כיצד היה גלוי עינים על אף עוורונו. בקי בש"ס ופוסקים, ונשא ונתן עם רבנים בהלכה. ביושבו בבלז קם תמיד הראשון, בהרגישו מתי הרבי נכנס. בעל חושים מפותחים, והלך בלי מלוה. כשהחל מישהו לדבר אליו, ידע לזהותו בשמו. כשמישמש בשער, אמר מה השעה. ענה לסוחרי יהלומים על טיבם של האבנים שהביאו לחוות דעתו, ע"י החזקתם בשיניים. בבית אמו ניגנו במוצ"ש עד חצות, והיה מתפעל ואומר:

פלאי השם! יצא לראות בסלילת מסילת הברזל, ובבוא הרכבת הראשונה לבראד אמר מה גובה הארובה, מספר הגלגלים, ובכמה הקדמיים גבוהים מהאחוריים. בהגיעו פעם לתחנת הרכבת בסרט, ביקש רשות למשש קטר אחד בידיו. בבואו לבית אחיו בעיר ביקש שיתנו לו שעוה חמה, וכייר ממנה את הקטר בדייקנות מדהימה עד אחרון הברגים. מנהל התחנה התפעל מאד, סיפר לממונים עליו עד שר התחבורה, ומאז זכה בפרס לנסוע כל ימיו ברכבת ברבע המחיר. מעשים פליאים הילכו על ראיתו המדויקת, וגם נציגי העתונות באו לראות את הפלא החי.

כשנפטרה אמו עבר לשברשין כאדמו"ר (ולא כאב"ד), ונהרו אליו רבים. לא פרש בגלל מחלוקת, אלא שבגזירת גירוש הנתינים הזרים שב לגליציה בתר"ן לערך. התישב כאדמו"ר ביברוב, ועל שמה נקרא. אהוב וחביב לכל, ופנו אליו מכל הסביבה. סיים את הש"ס ועבר לפני התיבה בימים הנוראים בעל פה. הסתופף בצל שלושה אדמור"י בלז. עמד לצאת לריפוי בוינא, אבל נסע לבלז ביום ח' חשון תרס"ה, עם הקיטל ושקית עפר א"י שהעלים מידיעת אנשי ביתו. נפטר שם בליל שבת כ' חשון בן נ"ג, ונטמן ליד זקנו. מצבתו נתגלתה שם אשתקד. כעבור השבעה אמר המהרי"ד, שהוא כבר במקום גבוה בגן עדן. נשא את חנה בת ר' יעקב משה ב"ר פייביש מהיבניב. ילדיו: א. ר' שרגא פייביש ממלא מקומו ביברוב; ב. ר' יצחק מניו יורק; ג. איידל זו' ר' יעקב הורביץ ראב"ד לינסק; ד. גיטל זו' ר' מרדכי שלמה חיים זילברפרב מטפורוב; ה. זו' ר' אפרים דב ט"ב אב"ד הוסקוב; ו. זו' הרב שמרלר שבנו גר בחיפה.