ר' אריה ליבש ב"ר מאיר (רובינשטיין)

נולד בשנת תנ"ח לאביו ר' מאיר קנשיגר, ב"ר יעקב אב"ד סיקאלי, ב"ר זכריה אבי ראי"ל מקראקא. הכוונה לרז"מ הנביא נשיא א"י, חתן ר' צלאל אבי המהר"ל, אבי הויכר ר' ליב מקראקא, אבי רז"מ מבלז הבאר היטב. נינינו סיפרו כי הוצעה לו רבנות דובנא על מקום הרב יהושע השל שנפטר באב תפ"ט, ומיאן בגלל ביטול תורה. כיהן ברבנות בקנטשוגה, הרובשוב וטומשוב. עבר לגור בזלוטשוב בשנת ת"ץ לערך. מרביץ תורה לתלמידים, ובידידות עם האב"ד בעל בית עיני. הפני יהושע העריכו מאד. גם בהגיעו לגבורות לא נס ליחו, ולא שינה ממנהגיו. כל השבוע לא טעם בשר מן החי, וטבל מדי יום גם בקור עז, עד לפטירתו בתקמ"ו. בין תלמידיו הרבים גם נכדיו וניניו.

בניו: א. ר' יחיאל מיכל אב"ד מאציב. נשא את שרה בת ר' יוסף קלישר, ונולדו לו: 1. ר' אברהם (להלן); 2. אמו של רנ"ה הכהן קנטשוגר מטיסמניץ; 3. זו"ר דובר הורביץ מזמושץ, אביו של ראש הברזל מלובלין.

בשריפת העיירה בתקכ"ז עבר לזלוטשוב, ולמד אצל האב"ד רבי ישכר בר. לבקשת רבו רשם את חידושי אביו מהדו"ק; ב. ר' מאיר אב"ד רומאן. בפטירת אביו נטל את החידושים הנזכרים, ברם עוד בחייו כתב האב בעצמו את חידושיו מהדורה תנינא, והם שנקבעו בדפוס.

ר' אברהם הנכד נולד במאציב ביום כ"ה כסלו תקי"ז. למדן מובהק ובעל מעשים, אך מיאן לשמש ברבנות. כשרבי מאיר ק"פ הציע לו את רבנותן של רדיחוב, ויטקוב וחולויב, סירב והשיב בפסוק: ולרו"ח אמרי נואש. נשא בתקל"ג את רבקה בת הגביר ר' ליבש דינה'ס מטרנופול, וסמך לשולחנו י"ד שנה ברווחה. גם אחרי פטירת חמיו, המשיכה חמותו לפרנסו. בר"ח תמוז תקנ"ה (ויותר נכון הנוסח תקס"א) חלם, שנקרא אל המזבח לכפר בעדו ובעד העם. התענה חצי יום, ואמרו לו שבר"ח אין איש חלוש כמותו צריך להתענות. ביום השמיני נשרפו קמ"ח בתים בעיר, כולל ביתו שלו. ניצלו רק כתבי זקנו "שהיה בקי ביותר גם בקדשים". כל השנה הרבה בלימוד, לכפר על מה שגילה סודו. בגלל השריפה נאלצו לעקור לישוב קטן לא היו הרבה ספרים, והוצרך ללמוד תורה מהזכרון. בנו ר"י ז (להלן) חלה מאד, ובשנת תקס"ד (או תקס"ח) נפטרה רעיתו. בתקופת כאבו ובדידותו סידר את כתבי זקנו לדפוס, עם הוספות רבות משלו בתוך הדברים. בסוף האריך בדברי תורה, חרוזים מליציים, ו"ת שזקנו אמר למבקריו שנוטל עמו לעולם העליון. במגיפת תקצ"א ניצלו בני עירו בזכותו. נפטר במוצאי יו"כ (ולא בי"ח תשרי) תקצ"ג.

ר' יקותיאל זלמן בנו ותלמידו, נולד בטרנופול ביום כ"ז מנ"א תקמ"ו. נשא את בת דודו הנגיד ר' יהושע אחי הצדיק ר' יהודה ליב, ב"ר גבריאל, ב"ר נפתלי הירש, ב"ר גבריאל מבראד. חמיו ואחיו קירבוהו מאד, עד שאחד נפטר בתקפ"ו, והשני עלה לירושלים. אז הוצרך לשלוח ידו במסחר בבראד. בתקפ"ו ביקר אצלו אביו, גילה את דעתו שרצונו שיודפסו חידושיו, ומסר לו את תולדות חייו. בתקפ"ט נפטרה אשתו בלידתה, והחל לסדר את הכתבים לדפוס. בשנת תר"ו כתב את הקדמתו בה מודיע שהכתבים היו טמונים שנה אצל אביו, ומוסר פרטים רבים על בני משפחתו. אח"כ שלח את כתב היד אל השו"מ בבקשה שיראה להדפיסו, וצירף סכום כסף שלא הספיק להדפסה אפילו עם הרווחים. בתו חיה לאה גרטן הוסיפה בעזבונה סך שיספיק להדפסת כ"ה גליונות לפחות, והאפוטרופוס ר' פישל לנדא מבראד קיים את צוואתה. רק אחרי פטירתם עלה בידי השו"מ להביא את הענין לידי גמר, והספר הופיע.

עטרת זקנים, ח"א מהסב: חידושי גפ"ת על שיטות לפי סדר המסכתות, רובו לתרץ קושיות העולם בש"ס ודברי רש"י והתוספות, ח"ב עה"ת מהנכד. לבוב, דפוס ראי"ז סאלאט, תרל"א, ט, נב; לט ד'. השו"מ מספר בהסכמתו על גלגולי ההדפסה, כי מזה שנים רבות שלח אליו ר' זלמן רבינשטיין ז"ל את כתב היד של המחבר אב"ד קאנציקה (בשער נזכרת רק הרובשוב) "והנה שמח לבי שעל ידי יצא לאור דברי הגאון הצדיק הנ"ל". עוד הוא כותב על המחבר שהיה מופת הדור בזמן הפני יהושע, וכמובא בספר שפעם אמר ד"ת בועד ירוסלב, והיה שם ידידו הפנ"י וקלסיה.

כך מספר גם הבן בהקדמתו מפי הרב צבי הירש בנו של הרב מבורשטין, שפעם התאכסן אצלו בזלוטשוב בעל פנ"י, ואמר לו ללמוד מפי ר' ליבש קאנציגער "כי הוא יותר גדול בש"ס ותוס' מכל בני דורו". מסיים השו"מ: ועתה ראה כמה תקיף חיליה דהאי גברא רבה. וגם אנכי ראיתי בהעלים אשר לפני, דברים נפלאים בחריפות ועומק גדול. עוד הסכימו: רי"ה באב"ד מטרנופול בתקפ"ט לנכדו ר' אברהם; המהרש"ק בתק"ץ שהבין משום מה כי שני החלקים מר' אברהם, וכתב לו: וראיתי שהוא חריף ובקי בש"ס ופוסקים, ושכלו צח וישר הן בגמרא והן בסברא ואגדה, והוא אשכול איש שהכל בו; חתימת ר' יוסף הלוי אב"ד קוזובה; ר' חיים זאב אב"ד זלוטשוב לר' זלמן: נהירנא כד הוינא טליא זכור אזכרנו, שרבותינו הקדושים היו מחזיקים את הרב הנ"ל שהוא גדול בתורה וירא חטא, לזאת אף שכעת לא היו הכתבים למראה עיני... אוקי גברא אחזקתו, ובודאי לא יצא מפי קדוש דבר שאינו מתוקן; ר' משה מהרימלוב מטרנופול בתקפ"ט לר' אברהם (מבלי לקרוא לו דודי): ראיתי בספר דברים חריפים ומתוקים לחיך, נחמדים מזהב ומפז רב, ואמרתי מי יתן ויחוקו דבריו הקדושים בספר, ואקנה ספרו במחיר, כי מתקו לי מאד רגבי נחלי אמריו.