מזלוטשוב (תרי"ח–תרע"א)
נולד בלבוב בשנת תרי"ח (ולא תרי"ט), לאביו האמיד ר' אליעזר (לייזר) שלא היה יחסן. למד אצל הת"ח הרב אבנר, והאב"ד מהרי"א איטינגא. בן ט"ז נסמך ממנו, וכן מרצ"ה אורנשטיין ור"י שמלקיש. נשא את בת הגביר ר' משה גריס מקוליקוב (ולא בת האב"ד). המכתב ששיגר אז לקהילה על תפקידי הרב כשנתקבל והוא בן י"ח, נדפס בספרו דף עו ע"ב. בתרמ"ג זכה ברבנות זלוטשוב על מקום הרב יואל אשכנזי, מול מועמדות ראי"מ שטיינברג מסניאטין. אמרו שהיה הרב הראשון בגליציה שקנה את הרבנות בכסף (קובץ מרדכי זאב ברודא, 64, 196, בצורה עוינת).
פעל בתרמ"ה עם הגביר ר' יוסף קוטין מראשי הקהל, לשחרר את תלמידי הגימנסיות מלימוד מתימטיקה וכתיבה בשבת. כשהמנהל המקומי דחה את בקשתם, השיגו אישור על כך ממשרד החינוך, לראשונה בגליציה כתקדים (בן ציון דרייפוס, המגיד, כט, כ"ד חשון תרמ"ו, 376). במגעיו התכופים עם רשויות השלטון וקציני הצבא בעיר, הרגיש בצורך לדעת את חכמתם ושפתם. השתלם אישית בלימודים כלליים, למורת רוח החסידים. קיבל בתרנ"ג תעודת בגרות מהגימנסיה המקומית, אחרי שהמורים התפעלו מתשובותיו. השיג בתרנ"ח תעודת סיום מהפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת לבוב, וזכה בתואר ד"ר לפילוסופיה בשל מחקרו על הרמב"ם: תרגום מורה נבוכים. היה הרב החרדי הראשון שנאם פומבית בפולנית צחה או בגרמנית. משום כך סבל בזיונות נוראים מהיראים. סיפרו על דיין אחד, שכאשר פגש אותו ברחוב כרע לפניו ברך, ונשק את ידו כדרך שעושים לכומר (ממחוז הילדות, תרח"ץ, רסז). אולי הוא רמ"מ מייזלש חסיד ס"ג שעזב לרוסיה (צורייקבליקן, 93–95).
קוים משותפים לו ולר"נ לוין ור"ג שמלקיש. שלושתם בני כרכים, יפי תואר, מבתי למדנים אמידים, רכשו לימודי חול מבלי להיפגע, ולא נכנעו לאדמורי"ם. דקדק בקלה כבחמורה, ודעתו מעורבת עם הבריות. שקדן מופלג, ובקי במכמני ספרות היהדות לזרמיה. לימד כל יום שיעור גפ"ת לבחורים למדנים. דרשותיו בשבתות דריגלא בהלכה ובאגדה היו מלאכת מחשבת, ואחריהן פלפל עם למדני העיר. בעל סגנון מעולה, והרצאתו נעימה ועריבה לשומעים. חכם מחוכם בעל מיגוון כשרונות, ופקחותו נשקפה מעיניו. בעל זקן בלונדי והדרת פנים מעוררת כבוד, כשפיאות תלתלים מעטרות את צדעיו. כשישב פעם בדין תורה עם המהרש"ם ור' משה תאומים, נתנו את כסאו ביניהם ליקרו בעיני העם. החליף מכתבים עם חכמי מדעי היהדות בזמנו. כחובב ציון ושפתה, התפטר מוועד ביה"ס של הברון הירש בו לא ללמדו עברית.
עסק גם בקבלנות בנין, וצבר עושר אגדי. בתרס"א זכה במכרז לבנית קסרקטיני הצבא בעיר מול הצעת הקבלן יוסף קוטין, כאשר הוא עצמו היה הקבלן, התחשיבן, והנושא ונותן עם השלטונות. יריבו התחבר למתנגדיו שלא ראו בעין יפה רב עוסק בקבלנות ובלימודי חול, תורה וגדולה במקום אחד. בגלל מריבות מקנאיו עזב באותה שנה, ושב ללבוב. נמסר כי בתרס"ד ספד להרצל בביהכ"נ הגדול כשאחריו ר' יצחק שבדרון אחי המהרש"ם, וציוה לנעול את החנויות בשעת ההספד (מאיר איש שלום, המצפה, י"ז אב תרס"ד, 3). מועמדים רבים שבאו לעיר הבליטו לתושבים שאין מי שידמה לרבם, ולכן הוחלט בתרס"ז לקרוא לו לחזור. שתי משלחות לא נענו, ועל כן ניסו על ידי הכרזה פה אחד שנבחר רשמית כרב. גם זה לא הועיל, כי הרבנית היתה כבר חולה. אז נסעו כל בני הקהילה לרחוב ביתו בלבוב, והוא כה נרגש מהתופעה עד שנענה להם. גם אויביו השלימו עמו, ונתקבל תנאו שלא תשולם לו משכורת.
בשובו טיפל במרץ בצורכי העיר. בנה מכספו בית מרחץ גדול ובית חולים מודרני, ושיכלל את הת"ת. תרם לכל יתר צורכי העיר, והיה מכובד על הכל.
נבחר למועצת העיר, וגם נוצרים הצביעו עבורו. העמיד את דירתו הרחבה לרשות התנועה הציונית, לקיום אסיפת בחירות לפרלמנט. דחה הצעות רבנות בערים גדולות. יזם הקמת אגודת רבנים בגליציה להקמת קרן התורה. תיכנן הוצאת ספריו בחידושים ובחכמת ישראל. נפטר ביום ד' ט"ו אד"א תרע"א (ולא תר"ע), וראי"מ שטיינברג בא מברודי להספידו. נטמן באהל בעל אורח לחיים. ליום השלושים נקרא להספידו ידידו ר"ג שמלקיש. זמן רב אחריו לא נמצא רב כמוהו שימלא את מקומו.
ילדיו: א-ב. בנים. פלפול מבנו ר' מרדכי זאב מביא בספרו דף עג ע"ב; ג. נפתלי המוכשר, יליד תרמ"א. הועידו לרבנות, אך פנה לעסקים. מנהל דפוזוטן בנק בסטניסלב, ידען ונדבן. בתרע"ד גלה לוינא, ובתש"ה הגיע לארץ. גר בחיפה אצל בתו מרים, עד לפטירתו ביום ו' אייר תש"י (סטניסלב, 372); ד. בת.
קונ' משפט מחוקק על חו"מ סי' כ"ה בעניני שיקול הדעת, שתי דרשות בהלכה ובאגדה שדרש בביהכ"נ הגדול בלבוב חו"ל, בשבת ויצא תרנ"א ולמחרת ביום א', כמועמד כשנערכו שם הבחירות לרב. למברג, חיים רוהטין, תרנ"ג, א, עז ד'. מעבר לשער מתאר המו"ל (אינו קרובו) את הרושם הרב שעשתה הדרשה, לתפארת רבני גליציה. מדף ד ע"ב פלפולי הלכה. מדף מג ע"א עניני אגדה ומחקר. מדף נג ע"ב הדרוש השני באגדה. מדף סה ע"א תשובות השייכות לסי' כה.
סי' א' לסיגט על הדין תורה בתרמ"ז של האורטודוקסים נגד הספרדים בעירם, לבקשת ר' אהרן שרייער בשם אביו. הצדיק את פסקו של רש"פ שרייער, דלא כר' ברוך ה"ש אב"ד רודניק. סי' ב' לרה"ק בטרנופול בתרמ"ט, בהכשר ריחיים של קיטור לפסח שמיאן המנ"ח, וכעת רוצה בנו ר"ש להכשיר.
תשובות אליו: בית יצחק, אה"ע, ח"ב, לג בתרנ"ב; כוכב מיעקב, קמז-קמט; מילי דפסחא לר"מ תאומים, מדף יח ע"ב; מצפה אריה, קמא, מה לנריוב; משנת אליעזר, קמא, כב-כה בתרנ"א. קריאתו לסיוע אחרי שריפת זלוטשוב, דראאבייטשער צייטונג, י"א תשרי תרס"ד, 5-6. העתיק את שירי משה צבי ענסער, וחתם שמו בכת"י אדרת אליהו.
המצפה, ג' חשון תרס"ח, 4, כ"ג אד"א תר"ע, 3; הרב משה לייטר, הדרום, י, 50–54; זלוטשוב, 76–77, 101, 413–424, 521, 523.