ר' אהרן ב"ר ישכר דב רוקח

מבלז (תר"ם–תשי"ז)

דמות קדומים שחיה בדורנו, דבוקה ביוצרה תמיד, ומזוקקת מכל הבלי תבל. נולד בבלז (ולא בטשרנוביל) באלול (וי"א ביום י"ז טבת) תר"ם, לאביו רבי ישכר דב שאמר עליו, כי אינו יודע כיצד הגיעה אליו נשמה גבוהה כזו. בן ארבע נתייתם מאמו. מילדותו ניכרו בו גינוני קדושה ובקשת האמת, ואחרי נישואיו אמר עליו הרבי משיניבה שהיציר הרע שכח ממנו. ספג מרוחה הגדולה של בלז בתורה, יראה וחמלת ישראל, ועקב אחרי הליכות זקנו המהר"י. מנעוריו מיעט באכילה ובשינה, ושקע מסוגף בתורה ובעבודה. עם קדושתו ופרישותו — היה מעורב בדעת עם הבריות. עניו בורח מכבוד, והצניע את עצמו ידיעותיו בכל מכמני התורה. הרגיל את עצמו לחזור על מסכתות שלימות בעל פה. במצות זקנו כתב בילדותו הגהות על קצוה"ח. גאוני הזמן הפליגו את גאונותו ותפיסתו החדה והישרה, ועוד יותר את הצלחתו להסתיר זאת.

בתרנ"ו לערך נשא את מלכה בת דודו אחי אביו ר' שמואל אב"ד סקול, וישב אצלו זמן מה. אביו טיפח את כוחותיו הרוחניים, החשיבו מאד, נועץ עמו בעניני ציבור, והועיד אותו להנהגה. שימש דוגמא להערצת בן את אביו. היה חוזר בדייקנות על התורות שאמר, ובהנהגותיו ראה פסקי הלכה. כשנפטר האב, רצתה הרבנית שהמהר"א יכהן רק כאדמו"ר, ואחד מבניה יהיה אב"ד בלז, עד שהוסבר לה שזה שונה בניגוד למסורת בלז, רצון הציבור, וכוונת האב. ביד אמונה נטל בתרפ"ז את עטרת ההנהגה.

— מופשט מגשמיות, לא ביטל רגע, בעל מידות רכות ועין טובה. הרבה בהכנות לתפילה עד שעה מאוחרת, אך התפילה עצמה במהירות כדרך בלז. למרות גופו החלש, בעל רוח כבירה לעמוד שעות בתפילה מבלי להתעייף. הקפיד בדקדוקי מצוות, וחש גם לדעות יחידאיות. כל הנהגותיו כשו"ע חי. שפע אהבה לכל יצור, בלב טוב ורחום לכל בר ישראל. בפתקאות היה קורא "את כל האדם", וצרות הבאים אליו שברו את לבו. לימד זכות על כל אחד, והכיר טובה למי שהיטיב לו. בעל יסורים כל ימיו, אבל אמר שאינו יודע צער מהו. בידידות עם גאוני וצדיקי הזמן מכל הזרמים. בזמנו נתעצמה חסידות בלז, ונהרו אליה מאות אלפים מקרוב ומרחוק. בחצרו פיכו חיי תורה ויר"ש, אהבה לבורא וליהודי. היושבים היו חומת מבצר של דבקות בה' ובצדיק, והקרינו את אור החסידות לכל עברים. החסידים התברכו ברבם הקדוש ומדרגותיו, והרבו לספר ענינים שראו כי הוא פועל ישועות, בעל רוה"ק, ומוציא דיבוקים. בכל עת היו בבית מדרשו כארבע מאות בחורים ועשרות אברכים, והוא המה יומם ולילה לומדי תורה מתמידים. יש שישבו שנה ומעלה, יש שבאו לימים הנוראים ונשארו עד אחרי חנוכה, ויש שבאו לפסח ונשארו עד חצי תמוז. לא שמו לב לקשיי מזונם, לינתם וכביסתם. אדמורי"ם מנהיגי עדה באו לחסות בצילו. התנהגו אליו ביראה ובהערצה גם גאונים מופלגים, בני משפחתו, וכל בני העיר. בעל זכרון מופלג, ואת מי שראה פעם אחת, הכיר גם כעבור שנים רבות. קרב את העניים בהאזינו לצרותיהם, ובלו נודעה כחסידות עממית. שיגר מכתבי המלצה רבים לסייע לנזקקים. גם גויים באו להתברך ממנו, אלא שלהם החזיר את הפדיון, לא נגע בכסף, וכשתחבו לידיו — ניערו ורחץ ידיו. מחסידיו הסופר הצ'כי ג'ורג' לנגר שעשה שנים אחדות בלזו כבעל תשובה, והעלה את רשמיו על ספר. בעל השפעה על מלומדים, ורבים חזרו בתשובה על ידו. בתרח"ץ ביקר אצלו הנסיך היווני פטר בן דודו של מלך אנגליה, והתרשם מאד. בתכונותיו דמה לזקנו מיסד השושלת, אלא שהמשיך את דרכם של אביו וסבו להתיצב בשער כמנהיג היהדות. קרא בחורף תרפ"ח לכנס רבני גליציה שנמשך בלבוב שלושה ימים, והשפיע שיוקם רק ארגון מחז"ה אחד לאיזורי המזרח והמערב. נסע בתרפ"ט לוורשא לאספת גדולי הרבנים בראשות החפץ חיים, ונבחר למשלחת שנפגשה עם ראש הממשלה, ועקב כך בוטלה גזירת ההתערבות בסדרי החיים הפנימיים.

פרוץ מלה"ע השניה שם קץ לחצר המפוארת בבלז. כשנודע על התקרבות הנאצים ערכו בליל שמיני עצרת את ההקפות, ומיד אח"כ לבש בגדי גלות, ויצא עם יהודי המקום ברכבת האחרונה לסקול. גר שם שמונה חודשים. בחג השבועות גזרו הרוסים גירוש על אלו שלא קבלו את האזרחות הסובייטית, ונדד לרדיחוב ואחרי שבוע לפרימישלן בה שהה כשנה. בשריפת ביהכ"נ בעיר הושלך לאש גם בנו. קיבל את הדין באהבה, ולא קבע יארצייט על אבל יחיד שלו. בהחמיר המצב הסתתר בבית ראש העיר הפולני, ובחו"ל השתדלו עבורו האדמורי"ם מליובאוויטש וממודזיץ. השתדלו להעבירו למערב גליציה, בה היה לאחינו בני ישראל במארץ פאלסבי המצב לפי שעה טוב מבמזרחה. בעמל רב ובשוחד של 50,000 זלוטי נתרצה נסיך פולני להבריחו לוישניציה, בה גר ר' זליג שכטר מחסידיו. תחילה הובא מברזן אחיו ר' מוטלה, ולפי דרישת הנהג נאלצו לגלח את זקנם. עמם נסעו במכונית המלוים ר' דוד גצילס ערדמן ילידי תרל"ט, ור' נחמן הירש זינגר שנולד בתר"ם בנמירוב או במגרוב. את לבוב עברו בסדר אף כי נערך בה אז טבח ביהודים, וגם במעבר הגבול הישן בנס לא הבחינו בהם. אחרי טרנוב שכן מטה הגיסטפו בגליציה התהפכה המכונית, ונוסעיה נפצעו. יהודים טובים דאגו להביא מתוך סיכון רב את ד"ר ישעיהו הנדל, שחבש את הפצעים. בברכת הרבי ניצל, וגר בת"א. סיפורו בספר טרנוב, ח"ב, 272-276. הגיעו בניסים לוישניציה, וקבלו תעודות עבודה מזויפות. המשפחה נשארה בפרימישלן, ועל צרכיה הופקד ר' יוסלה ירטשובר. בעתות סכנה הוברחו האחים לקראקא, ולבסוף לבוכניה. המלשין שפיץ הושפע מהרבי, שהוצג כחייט תופר מכנסיים.

כל אותה עת נעשו שונות במדינות שונות בחו"ל מאמצים עילאיים להצלתם, וגויסו לכך סכומים גבוהים. את הפעילות בארץ ריכז חסידו ר' בריש אורטנר, המספר על כך בספרו דבר חן. הוא הפעיל את הרב הראשי הרצוג, להשיג ממשה שפירא ראש מחלקת העליה בסוכנות, סרטיפיקטים ממיכסת ציונים ותיקים. בז'נבה פעל החסיד ר' משה ב"ר אהרן גרוס (נפטר ביום ט"ז שבט תש"ם), להשיג ויזת מעבר בשוייץ. חסידים בהונגריה חיפשו דרכי מילוט לסלובקיה, ונסיון הברחה אחד לשם לא עלה יפה. ועד בארה"ב מימן 5000 דולר, לשכירת גנרל הונגרי מראשי שרות הריגול – לביצוע ההצלה. ביום הנועד באייר תש"ג, יצאו דרך פירצה בגדר גיטו בוכניה לכפר סמוך, בו נאספו למכונית הקצין. לאחר מכן הבריחו עוד מאות יהודים את הגבול לסלובקיה. הקצין סיפר כי ענן הקיף כל הדרך את המכונית, אף כי האויר היה צלול, גשם ירד, אבל הכביש היה יבש. כשאירע קלקול במכונית, הופיע פתאום זקן שתיקן בלי ליטול שכר. בגשר הסואן שוב אירע נס, בעת בדיקת תעודות השבויים כביכול, וכן במעבר הגבול להונגריה, ובמחסום שלפני אונגוואר. כאן שהו שני האחים עם הגבאי ר' דוד שפירא, ובל"ג בעומר הועברו באמבולנס לבודפשט.

בימים הראשונים אושפז הרבי בבית חולים, עד שהוכנו עבורו הניירות. בחודשי הקיץ התרכזו סביבו חסידים רבים, והזמן נוצל להגשת סיוע להצלת יהודים. היתה מחשבה להתישב באחת מערי הונגריה פאפא או סמבטהלי, אלא שראש המשטרה הזהיר כי לגיסטפו נודעה הבריחה, והיא דורשת הסגרה. בחורף תש"ד נערכה פרידה נרגשת לרבי ולאחיו, שיצאו בגפם ברכבת לכיוון רומניה. לאחר מנוחה קצרה בבוקרשט בבית ש"ב הרבי מפולטושן, האיצו בהם להמשיך לעבר בולגריה, כי לנאצים נודע כבר דבר צאתם מהונגריה. בדרך שימשו הב' משה זילבר, שעלה ג"כ לארץ. משהחמיצו את רכבת האקספרס נאלצו לנסוע ברכבת מאסף, ואח"כ נודע שהקודמת הופצצה. בשבת חצו את גבול יון לטורקיה, ולעת ערב הגיעו לאיסטנבול. בשל חולשתו נח שם עשרה ימים, והמשיך ברכבת לחלב שבסוריה, בה שמח לפגוש את ריא"ה הרצוג. בבוקר יום ה' ט' שבט הגיעו לבירות, בה קידם את פניהם רד"ב אורטנר. אחרי תפילה וטעימה, נסעו במונית אל גבול הארץ. אלפי אנשים נקהלו בחיפה לקבל את פניהם חסרי הזקן, ושם עשו את השבת הראשונה.

קבע את חצרו ברחוב אחד העם בת"א, ובחודשי הקיץ עשה בירושלים בפעילות הצלה, וביום ה' כ"ח אדר קרא לתענית ותפילה בהיכל ישיבת מאה שערים. עסק בשיקום חסידות בלז ששרדה לפליטה, והקים מוסדות חינוך לתפארת. מעורב בחיי הדת בארץ, ומשתתף במאבקים ציבוריים כגון קליטת ילדי עולים אחרי פרשת ילדי טהרן, גיוס בנות ועוד. קרא להצביע בבחירות בעד החזית הדתית, ואח"כ לאגו"י. הורה ליטול תקציבים ממשלתיים לבינוי מוסדות החינוך והחזקתם. נשא את הרבנית חנה תחי' בת רבי יחיאל חיים לבין ממאקאווא. גם בזקנתו כשכהו עיניו שמר על שיעוריו הקבועים, ומשמשיו קראו לפניו גם מהרמב"ם ומספרי חסידות. במבצע סיני שינה מסדריו, ובליל שבת לא קידש רק עמד בתפילה לשלום ישראל. בליל שבתו האחרונה עוד ערך שולחן כדרכו, ואמר תורה על חינוך הילדים. מצב בריאותו נשתנה, ובבוקר הובהלו רופאים שהבחינו במצבו האנוש, והורו להעבירו לשערי צדק. נסתלק לפנות בוקר יום א' כ"א אב תשי"ז, ורבבות צעדו בלויתו להר המנוחות. ציונו אבן שואבת למתפללים כל השנה, וביום השנה נערכת אליו נסיעה המונית שאין דוגמתה. הספדו של ר"א היילפרין בסוף שו"ת מהר"ש ח"ח.

ילדיו ידועי חולי: א. ר' משה'לה יליד תרס"ג. שקוע בלימודים י"ח שעות ביממה ופרוש מענייני העוה"ז. פקסימיל בספר הרה"ק מבעלזא, קפח. נשא את פיגא בת ר' אברהם פנחס שלום סג"ל רוטנברג האדמו"ר מאפטא זווירצ'יה וטשנסטוכוב, ב"ר אלטר מאיר דוד מוולברום. נשרף חי בפרימישלן בעשק"פ חוקת ט' תמוז תש"א. נספו גם זו' והילדים: רחל, אברהם בן השמונה, בת, פנחס וישכר דב; ב. ר' ישראל. נספה בן ל"ו עם זו' שרה מאטל ושני ילדיו; ג. ר' יהודה זונדל. נספה בן ל"ד עם זו' ברכה ושתי בנותיו; ד.

רבקה מרים זו' הת"ח ר' שמואל פרנקל דומ"ץ בלז, בנו של ר' אברהם אדמו"ר במונקטש ואח"כ בהיבניב בה היה לו מנין, ובו התכנסו החסידים כשהגיע אחד היושבים. נספו בתש"ג בפרימישלן עם ז' ילדיהם: שלמה (הגדול בן י"ח) ופנחס (הרביעי) הסתתרו ביער ליד לבוב, ועד שבא שליח ההצלה מהונגריה בתמוז כבר איחר את המועד, באש רוחמה, טויבא, לוי יצחק, ועוד שנים; ה. איידל זו' ר' משולם ישעיה זישא ב"ד רבי פנחס טברסקי מאוסטילה; ו. שרה ברכה זו' ר' ישראל רוזנפלד אב"ד קמינקא. נספו עם בנם ישכר דב ועוד ילד; ז. מירה'לה זו' ר' משה אליקים בריעה, בנו של ר' שרגא פייבל ז"ק מהיבניב וברדיוב נכד השר. תמונת האב ובנו: בית צדיקים יעמוד, 227. בהיבניב גרו גם: המשמש ר' נחמן הרש זינגר, הבעל תפילה ובעל קורא ר' משה אייזיק כ"ץ שהיה ת"ח גדול, מגיד שיעורים לאברכים ומלמד לילדי הרבי (היבניב, 64, 166–167, 186, 203). נפטרה צעירה בלבוב בר"ח תמוז תרח"ץ, בהניחה בת רייזל ובן יהושע; ח. אברהם יהושע השל; ט. אלעזר מנחם נחום. נפטרו בילדותם.

לקוטי אמרים מהר"א א-ב, (ת"א תש"ך), צג; — ר ד' שכפול. בהקדמת המלקט ר' ישראל קלפהולץ, משרטט קוים מעבודתו. בסוף למועדים, ליקוטים ודרשתו מפרשת שמות תרצ"ז. שוכפלו בירושלים שני עמודי דרשה דומה לפני קריאת התורה בפרשת לך תרצ"ו, בבכיות נוראות על כיסוי ראש לנשים, ונרשמו בדייקנות ע"י ר' אברהם בלייער מוייטצען.

הוצאה ג' משופרת בכרך אחד, ב"ב תשכ"ט, רטז עמ'. תורות, שיחות וסיפורים ממנו, גם בספרי חסידו וש"ב הרב אברהם מהודר: כתר נהורא, והשלמה בכתר מלכים קו"א; בוצינא קדישא ח"א, ודברי בוצינא קדישא ועמידא דנהורא.

מנהגי כ"ק רבותינו מבלז זצללה"ה, (ב"ב) תשל"ד, קד עמ' שכפול. המלקט ר' ישראל קלפהולץ כותב בהקדמתו ששאל את זקני אנ"ש, והתבסס בעיקר על מנהגים שנראו אצל מהר"א. הרב מנרוול ור' חיים שלמה פרידמן עברו על כל הספר. מנהגי ודיני ברכת החמה כפי שנהג, קונ' ד' בתוך סדר ברכת החמה, אחרי: בוקר יזרח, אור החמה, כצאת השמש. בארא פארק, ישיבה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא, תשמ"א, ז עמ'.

נתחברו עליו ספרים רבים. קדושת אהרן, כ"ק מרן האדמו"ר מבלז זצוק"ל. ירושלים, אגו"י, המודיע, (תשי"ז), 26 עמ', תמונות. הצלת הרבי מבלז מגיא ההריגה בפולין, מסופר מפי עדיראיה. משה יחזקאלי (פראגר). ישורון, דפוס ספרא, תש"ך, 136 עמ'. מהדו' ב' בתוספת תמונות ודף מבוא, דפוס ארז, תשכ"ב.

בהקדמה כותב שחקר שנים תיאור מוסמך מפי עדי ראיה, ומסתמך על פרטיכל סודי שרשם ר' שמואל רוטשטיין מפי הרב מבילגוריי עבור הארכיון של ממשלת פולין הגולה, בתנאי שישאר חסוי כל עוד אחיו המהר"א חי.

היה צדיק — וראו: אינם עוד. ספריית ירושלים, דפוס אחוה, תשכ"א, 15-94. המחבר אברהם אדלר, בנם של ר' יודל (בא מפרימישלן לבלז, ולו אח אביגדור צייר באמריקה. שותף עם גיסו ר' נפתלי בתחנת קמח ומנסרה בכפר גירע הסמוך), ומאטל בת ר' דובצ'י מדר המתנגד מגבירי בלז. ששת אחיו ואחיותיו נפטרו, גם דבורה והאמא, ושרד יחיד בברכת מהר"א. תלמידו בשיעוריו שבישיבה, ונשאר בארץ בביקורו האחרון בתרצ"ט. נעשה חילוני מערין גרינבוים, סופר, עתונאי ועסקן. בשנות המלחמה עבד בקונסוליה הפולנית. גלמוד חולני, ולבסוף חזר למסורת. מעלה זכרונות מהמהרי"ד ומבנו ומלחמתם בציונות, אלא שאין לסמוך על דבריו. נח טמיר: הרבי מבלז וכפילו, ספורים מימי השואה. ת"א, קרני, תשכ"א, 31-121.

הרב הקדוש מבעלזא, פרקים לתולדות חייו והליכותיו. הביאו לדפוס ר' בצלאל לנדוי ור' נתן אורטנר. ירושלם, אור החסידות, דפוס התחיה, תשכ"ז, רפח עמ'. ההקדמה מר' ישראל קלפהולץ. זהו הספר המפורט והמקיף ביותר, וכולל נספחים רבים ומאמרים שהתפרסמו בעתונות. אדמו"י בעלז, ח"ד, ב"ב, פאר הספר, תשל"ו, שכ עמ'. בהקדמתו כותב ר"י קלפהולץ, שזהו ח"א על התקופה הראשונה, ומקוה לכתוב ח"ב עם מעשי נפלאות בדורות, וקורות ההצלה ושיקום חסידות בלז. מהדורה שונה בשני חלקים, מישור, תשמ"ח.

קונ' כ"א-אב עבור תשב"ר, ירושלים תשל"ו, ג-קכב עמ', מבוא. מעמ' נא: נס ההצלה מגיא ההריגה. מעמ' צט: ספורי נפלאות. ט' שבט יום ההצלה. ת"ת מחז"ה דחסידי בעלזא ומכון מחזיקי תורה, תשל"ז (גל' יח), סג עמ'. כולל רקע היסטורי, וסקירה קצרה של תולדות בית בלז ונס ההצלה. בעמ' מז שער: מכתבי קודש, ממנו ומאחיו. מאפילה לאורה, פרקים מקורות הימים בשנות תרצ"ג–תש"ה. בית מלכה, (תשל"ט), 3–70 עמ', מתוך חוברת לימודים נתיבות התורה לחודש שבט בעריכת א.י. פנר. תורגם ליידיש: פון טינקעלקייט צו לעבטיגקייט. ברוקלין, בנות ירושלים דחסידי בעלזא, דפוס האחים גרויס, תשמ"ב, 96 עמ', תמונות נוספות. מעמ' 64: מאמר על חינוך הבנות בתקופתנו. מעמ' 84: שיר שחיברו המחנכות ביידיש על נס ההצלה. שלשת הרועים, סיפורי מופת לילדי ישראל על המהר"א, הבית ישראל והאמרי חיים, ע"י א. חסיד. ירושלים, אורה, תשל"ט, צג, 3 עמ', איורים, מנוקד.

בית צדיקים יעמוד, סיפור הצלת האחים מידי הנאצים, מאת שאול גור אריה, לפי מקורות ראשונים הכוללים עדויות ומסמכים שאסף הב' שמעון פרידמן. אור הצפון, תרש"ם, 320 עמ'. בהקדמת הרב י. בן-ישיבה מתמודד בשאלות השואה ולקחיה, על רקע עמדות הניצולים בבעיות עם ומדינה. הקדמה נוספת מהמחבר. זהו התיאור האותנטי והמוסמך ביותר ממקורות שבפנים. בסופו מאמרים, תמונות, מסמכים, מכתבים, מקורות והנצחות. פרח מטה אהרן, ליקט עיבד וניקד ז. לייבזון. אור הצפון וארכיון חסידי בעלזא, תשמ"ז, 142; 136 עמ', הקדמה קצרה, ציורים. בח"א מ"ה פרקי מופת, וסיפורים מילדותו. בח"ב שע"י המכון בלבד, ובאותיות יותר קטנות, כארבעים סיפורים, מהבר מצוה ועד להיותו אברך.