מגליגור וקלוש (תרס"א–תש"ג)
נולד בויזניץ (ולא בזלוטשוב) בשנת תרס"א (ולא תרנ"ח-ט), לאביו בעל המכולת ר' צבי שהיה חסיד צורטקוב ושו"ב של אדמו"רי רחין. אביו חסך מפיתו לשכור לו מלמדים מעולים שטיפחו את כשרונותיו הברוכים. שאף שימשיך בלימודים, למרות מצבו הכלכלי ודרישת המשפחה שילמד מקצוע. הובטח לו שיעירוהו בלילה ללמוד, ואם החסירו בכה מבלי להירגע. בן י"א נכנס לישיבת ויזניץ. בכוחות עצמו השלים ידיעות כלליות, ושלט בגרמנית ובפולנית. כשנפטר אביו נותרה אמו מטופלת בשש בנות. בעצת רבי ישראל מצורטקוב נסע לישיבת בני תורה שפתח מהר"ם שפירא בגלינה, והיה מראשוני תלמידיו. במלה"ע א' ברחה משפחתו לוינא, והוא נשאר בבית רבו בטרנופול וספג ממנו רבות. סיגל לו את הליכותיו, סגנונו וכתב ידו, מעין בבואה של רבו שהיה לו כאב אחרי שהתיתם. בביתו נתודע לגדולי ישראל ולבעיות הכלל. ביקר גם בוינא. כשרבו היה מועמד ללבוב, נטל עמו שנים מתלמידיו ובהם שלמה'לה. באכסניה נדהמו ראשי העדה מגדלותו של התלמיד, וכוחו לפלפל בכל סוגיות הש"ס.
אחרי המלחמה עבר ללבוב. עמד בראש צא"י, ובועידותיה הארציות נשא נאומים מרשימים כדרשן מעולה. ערך את בטאונה הנצח, והשתתף גם בדגלנו ובשאר עתוני אגו"י כסופר מחונן. נסמך מרבו שהשיאו בזלוטשוב לבתו היחידה של הגביר ר' וולף ליפמן, בעל ריחיים בפמורן. ישב שם עה"ת ועל העבודה, ובין תלמידיו הרב אנשל ב"ר יואל פינק מחסידי צורטקוב. כעבור זמן סירב חמיו להמשיך להחזיק בו כמדובר, ודרש שיכנס למסחר. החתן זכה בדין תורה, אבל לא רצה עוד להיות סמוך לשולחן חמיו. בתרפ"ז נתקבל לרבנות גליגור (פנקס, ב, 138). הוכר כרב נעים וחכם, מחנך ובעל הסברה (לא זכיתי באור מן ההפקר, 20). ספד בזלוטשוב להרב ישראל לנדא. גידל תלמידים בעיירתו, ודאג למחסורם. רומם את הקהילה, ושימש דמות מופת של רב.
בתרצ"ב (ולא תר"ץ) חיפשו לקלוש רב משיעור קומתו של הקודם הרב יוסף באב"ד, ור"ש הועדף על פני מועמדים אחרים, גם בגלל בקיאותו במילי דעלמא. בן ל"ב נבחר לרבנותה, והחיה את חיי הדת בעיר. מקובל על כל בני הקהילה, אלא שלפי דרישתם מיתן את פעילותו באגו"י. בעל הופעה חיצונית נאה בהוד והדר, ופניו המאורכים מעוטרים בזקן שחור. בעל תפילה מעולה. עניו אוהב את הבריות, ודיבורו בנחת ובמתינות. התמסר לקיום הת"ת ושאר מוסדות הקהילה. אביהם הרוחני של בני הנוער החרדי בעיר, ומתלמידיו: יונה פרוכטרמן. נקרא לדיני תורה מסובכים, וגם השלטונות העריכוהו כאיש חמודות בעל השפעה. בועידת הרבנים בסטניסלב בתרצ"ו היה מראשי המדברים, ונבחר לועד. בפרוץ מלה"ע ב' ברח אל משפחתו בזולישטשיק, הורודנקה וגבוזדייץ. חזר לעירו, וי"א שנספה עם משפחתו בגיטו. הנכון שהוגלה לסטניסלב, ועונה ע"י הנאצים כמנהיג אגודאי. י"א שנתלה בר"ה תש"ג, ושם גם נספתה משפחתו. לנוסח אחר נשלח עם ראשי קהילתו למקום בלתי ידוע ממנו לא שב.
תשובות אליו: (אמרי דוד, עז בתרפ"ז); רבו, אור המאיר, עו בתרפ"ח; מנחת יחיאל, ח"ג, קלו. בסוד ישרים ועדה, שיח־שבו; יעקב כץ, זלוצ'וב, 393, שערים, ט' תשרי תשכ"ז, ד; הלל זיידמן, אלה אזכרה, ב, 246־250, אישים שהכרתי, 474־484; קלרש, 104, 128, 176־177, 208־210, 381, 514.