ר' ישראל ב"ר יהושע שפירא
אב"ד פרוכניק ואדמו"ר מבלחוב
מפרוכניק ובלחוב (תר"ן–תש"ן)
נולד ברישא בחשון תר"ן לאביו ר' יהושע אב"ד ריבטיטש ובלחוב. תלמיד אביו, זקנו רצ"א, והרב ירוחם מאלטשטט, ולמד תורה בשקידה. נסמך להוראה (בן י"ג מהמהרש"ם) בן י"ט מר"מ ארק. נשא בגיל ט"ו את פרל בת רש"ד אונגר מזבנא. עודדה בבלזיץ את בעלה שיציל את עצמו, ונספתה ביום כ' חשון תש"ג. גר ח' שנים בפרוכניק, וכיהן שם כאב"ד. דרשן מופלג, ורבים השיב מעון. כשנפטר אביו בתרצ"ב, נאמר עליו בצואה שימלא את מקומו. מכיון שלא רצה לצער את שני אחיו, נעתר לבקשת אב"ד איסטריק להתישב שם כאדמו"ר מבלחוב. המוני חסידים דבקו בו, ומהם שלח אל אחיו לרישא ולריבטיטש.
הכיר את גדולי הרבנים והאדמורי"ם שלפני מלה"ע א'. השתתף בכנסיה הגדולה הראשונה שהתקיימה בתרפ"ג בוינא. הביא לדפוס בתרפ"ה את צבי לצדיק של זקנו, מועדים ח"א. התקיים דין תורה ברישא בין היורשים, מי יזכה בההדרת שו"ת צבי לצדיק. היה בטוח מראש שיזכה כי זה היה רצון המחבר, והופתעו שאכן הוא שעלה בגורל. נדפס בתרצ"ו עם הערותיו בהן נשקפת גדלותו בתורה.
בפלישה הנאצית ברח עם משפחתו ללבוב. השגחה פרטית גוננה עליו בניסים מופלאים להינצל מהמקומות הגרועים ביותר בעמק הבכא. יחידתו המשכלת סירקא מינדל נישאה לר' שאול ב"ר מאיר רפפורט מחסידי גור בבליץ, ונולדה להם בת. היו כבר ברכבת לסיביר וירדו. בלכת הבת הנאה למטה הגסטפו בלבוב לשחרר את בעלה ממאסר נורתה ביום ג' אב תש"ב, ובעלה למחרת. ימים אחדים לפני הטבח קיבל מחסידיו בשוייץ פספורט משפחתי, אלא שהוא לא הועיל.
מעוצר רעה ויגון עברו לגריידינג. כשהאב"ד המקומי נורה בתחילת תש"ב, מינוהו הנאצים כרב. הטילו עליו ללוות לתחנת הרכבת את משלוח היהודים, ואת 27 הנותרים שייהרגו במקום. לא נענו לבקשתו לכלול גם אותו ביניהם. עמם היה רבי שלום פייגנדורף מקרילוב, שנספה בטלית ותפילין בבור שכרה לו. ביום י"ז חשון תש"ג נתפס להריגה, וניצל בהשתדלות ד"ר רפפורט מגרודק. התחבא אצל אוקראיני אחד, אבל כששמע שהנאצים מחפשים אותו יצא עם זו' לרכבת לבלזיץ. כשנדחסו בקרונות שמונה ימים, החיו את נפשם בגבישי סוכר. בהגיעם לשם נשרפו 22.000 יהודים, והוא נבחר עם עוד שנים (או בין 28) להוביל בגדים למחנה העבודה ינובסקה בלבוב. עבד שם בניסור עצים, וחזה מקרוב במוראות ההשמדה.
ברח מהמחנה לגיטו, והציל עמו בתחבולות את הילד שרגא פיבל פרלברגר מווליצ'קה. בהיותו בן י"ג קיבל מסבו חלוק משי לבן של ר' ברוך ממזבוז, ואמר לו שהוא יגן עליו בזמנים קשים. במרחץ למברג סירב להסירו, והאוקראינים חנקוהו והשליכוהו לעגלת המתים. לבסוף הרגישו שהוא עדיין חי, והשיבו את נפשו כשהחלוק שעליו אדום מדם. החזיק בדרכון של פרגואי, ונשלח למחנה ברגן בלזן בו שוחרר. שני חיילים אמריקאיים הגיעו למגדבורג, שתי דקות לפני שהנאצים בצעו את זממם להטביע 2400 יהודים בנהר האלבה.
גר תחילה בבריסל, ודברי תורה שאמר באנטוורפן תש"ז נדפסו בראש שו"ת יד שלום תשכ"ז. נקרא או לארה"ב ע"י בית הכנסת החסידי שארית ישראל, וגר תחילה אצל אחותו. פתח בית מדרש בוויליאמסבורג, ועבר לבורו-פרק. בביהכ"נ שלו סיפר מקצת מניסי הצלתו. צרור סיפורים מיסוריו במחנות מסרה יפה אליאך, הדואר תש"ל, בהמשכים. לא הסיח דעתו מהשואה, והיה חוזר ומדבר אודותיה. השרידים הניצולים נמשכו אחריו, בראותם בו גשר לעולם שהיה.
נשא את ברוניא בת ר' משה מנחם מלכיור מחסידי רדומסק. בניה: ר' צבי יהודה ממלא מקומו, אבי ר' יוסף יליד תשכ"ד; ר' יצחק אלעזר. השתלב בפעילות ציבורית כחבר מועצת גדולי התורה של אגו"י, מראשי החינוך העצמאי, נשיא כולל גליציה, ויו"ר הועדה למען בתי העלמין בפולין. צהלתו בפניו, מספר ואיש שיחה נפלא. ר"מ פיינשטיין אמר שתענוג לשוחח עם יהודי חכם שכזה. כבר האמרי אמת הגדירו כחכם. ביקר בארץ בחשון תשכ"ג, ושוב בתשכ"ח כדי למצוא כת"י נוסף של זקנו. ההדיר את ספרי אבותיו, והדפיס בתשכ"ט צבי לצדיק א-ג בתוספת ח"י מאמרים ופרי צדיק מאביו. נפטר בן מאה ביום ב' חשון תש"ן. לויה גדולה נערכה לו בניו יורק, ולמחרת בירושלים כשהובל להר הזיתים.
תשובות אליו לזבנא: מהר"ש, ח"ו, נח בתרע"א; לנכרי, צבי לצדיק, יט.
אז נדברו, 84–83, 92; גרידינג, 96–93; ישראל שפיגל, דגלנו, שמא, 7; המאור, שיב, תש"ן, 37–34, וזכרונות המאור, ח"ב, קעה-קפג; הפרדס, תשרי תש"ן, 30–28, חשון, 29–28; המודיע, י"ב חשון תש"ן, וג' כסלו, 7; הרב ש. גולדשטיין, יתד, מוסף, ג' כסלו תש"ן, 7; כולל חיבת ירושלים, דינר השנתי, תש"ן (חומר רב עם תמונות); כפר חב"ד, 403, תש"ן, 43–42; מורי האומה, ג, 92–87; פנקס, ח"ב, 59.
