ר' ישעיה מאיר ב"ר יוסף בירך כהנא-שפירא

מצורטקוב (תקפ"ח–תרמ"ז)

נולד במעמעל שבמזרח פרוסיה ביום י"ז אב תקפ"ח, לאביו ר' יוסף בירך נכד ר' ליבלה מקידאן. בהיותו בגיל רך עקרו הוריו לסקול, כי שכרו לידה אחוזה לפרנסתם. מצעירותו הוכר כעילוי זכרן, ובן י"ג כבר שחה בתלמודים ובטושו"ע. צעירי סקול התרכזו סביבו לשמוע לקחו. בן ט"ז נסמך להוראה. בן י"ז נשא את בת הגביר ר' חיים אפיסדורף מצשיטב, וסמך לשולחנו ג' שנים. התחבר לר' מאיר מינץ, והיה מבאי ביתו של השו"מ. נולדו לו ג' בנים, והצליח כסוחר יהלומים. ריוה את צמאונו גם במדעי הפילוסופיה, מתימטיקה ואסטרונומיה. מגיל עשרים נעשה סוכן כתבי העת העבריים, כגון בכורי העתים, הלבנון, המגיד והעברי, ופירסם בהם מאמרים. רעו כמותו היה רב"ז וילר מירוסלב, שעשה אף הוא בצשינוב אצל חמיו.

שריפה כילתה את רכושו, ועל כן נענה בתרי"ח בן שלושים להצעת הרבנות בצורטקוב. שם הסכימו להמתין לו שנתיים, עד שישלים את דרישות השלטונות מרב המחח. הצטיין בלימודיו ט' חודשים באוניברסיטת לבוב, במקצועות פילוסופיה, אתיקה ותיאולוגיה. בתר"ך עלה על כס הרבנות, ולא נכון שישב שנתיים בשלוה. החסידים לא השלימו עם כהונתו של רב משכיל המנסה לחרש סדרים בעיר, והביאו עבורם מססוב את הרב ברוך מאיר פריש. יריבות שררה בעיר בין חסידי ויזניץ וסטרטין, וכשניסה לתווך ביניהם העלה את חמתם. בתרכ"ב התישב בעיר רבי דוד משה פרידמן מפוטיק, ומאז החריפו רדיפותיו אף כי ניסה תחילה להתקרב אליו. בשנים שהשלטון בקהילה עבר לידי החסידים פיטרוהו, הפסיקו לשלם את משכורתו, נטלו ממנו את פנקסי רישום הנישואין, ואף השליכוהו לרחוב מדירת הקהל ביום ששי אחה"צ לפני הדלקת הנרות, וחיים ולק אספו לביתו. אז נוסדה מפלגת תומכיו: השפירינקים.

מאידך היה דמות מופת ואיש כלבבם של רבים בעיר. יסד לילדיהם חדר עברי מודרני בשיטות פרגגיות, דבר שנחשב אז כחידוש נעוז. קירב את בעלי המלאכה ודלת העם, ולימדם תורה. יסד עבורם את "יד חרוצים", וביזמתו נבנה להם ביכ"נ מפואר. יסד בתרל"ב את חברת ביקור חולים, ומפעלי חסד לנצרכים. היה חבר בארגונים כי"ח, שומר ישראל, עוזרת נידחים לחילוץ ילדים בירושלים מהמיסיון, מפיצי השכלה ומקיצי נרדמים. הצטרף לחברת ישוב א"י של רצ"ה קלישר, והקים לכך בעיר את חברת בני ציון. בגללו שררה במקום רוח לאומית, במיוחד בין הצעירים. עניו ושפל רוח, ולא השיב לחורפיו דבר גם כשהאשימוהו באי זהירות ממאכלות אסורות, בזיוף כסף, את בנו בגניבה, וילדים רצו אחריו בקריאות גנאי. היה יכול לעבור לעיר אחרת ולחיות בשקט, אבל ראה זאת כבגידה בנאמניו. הקהילה נפלגה לשני מחנות עוינים שלא התחתנו זה בזה, לא אכלו זה אצל זה, ולכל אחד היה שוחט מיוחד.

בעשור האחרון לחייו סירב להתפרנס מתומכיו, וחזר לסחר יהלומים. יסד את הבנק הקואופרטיבי הראשון שנתן אשראי לבעלי מלאכה וסוחרים, וניהלו כמזכיר בשכר זעום. אז גם רפו או חדלו הרדיפות נגדו. בעל קומה בינונית, מצח גבוה, ועינים חודרות. ירא שמים בדקדוק מצוות, והטיף לאמונה טהורה. נעים הליכות, ומסתפק במועט. זו' צנועה וטובה, חכתה להערכה כללית. כשרווח לו קצת בבנק כהו עיניו, והגבלות הרופאים העבירו את רוחו. הוציא לאור ספר זכרון להגן על התושבע"פ. רצה לחבר ספרים שונים, ולא הספיק בגלל טירדותיו.

חלה שבועיים במחלת כבד, ותלמידיו התכנסו סביבו. גם על ערש דוי לא פסק פומיה מגירסא, ולא סרה בת שחוק משפתיו כמו תמיד. נפטר מתוך שיח של תורה, ביום א' י"ג טבת תרמ"ז בשעה 4 אחה"צ. בלויתו למחרת ספדו לו בנו דוד ואב"ד בוטשאטש. ההספד של הבן נדפס בסוף ההספד שמש ומגן של תלמיד אביו ר' יהודה צבי גלברד. מצבה נאה הוקמה על קברו, ונשתמר תצלומה. הניח כתבים. הערִיצוהו בעיר עד לשואה, ובביהמ"ד שעל שמו התפללו לפי נוסחו, ונהגו לפי תקנותיו המודפסות. המהגרים לאמריקה יסדו שם את ארגון שפירא למטרות צדקה וחסד, והוא פעל שם יותר מיובל שנים.

יל"יו לא נשארו בצורטקוב. בהם: א. ד"ר דוד, רופא ורוקח בדינבורג. כתב מאמרים בעברית, וכן בתו הסופרת שרה שפירא שנודעה בשירה אל טל ואל מטר; ב. שמואל. מנכדיו: ד"ר דב (ברנרד) הויזנר שנפטר בתרע"א, אבי ח"כ גדעון התובע במשפט אייכמן, הלל ויואל תלמידי זקנם.

חקירת ראשית לימים, שבתות ומועדים. ליק, דפוס רודולף זייברט, תרל"ב, 2, 27 עמ'. תשובה לשאלת ח"ז סלונימסקי בהמגיד בענין קו התאריך, נדפסה בהצופה, מס' 28-37. בסוף רשימת התיקונים. חלק בנושא זה על דעת חז"ס, וסבר לקבוע את קו התאריך 90 מעלות מירושלים בשיטת הכוזרי, וכפי שסבר אח"כ החזון איש.