נולד בווריש בשנת תר"ן בערך לאביו ר' שמואל שהיה מחשובי חסידי בלז, ב"ר נתן (גדול בתורה וביראה, ולא מש מתוך האהל. מהרי"ד השתעשע עמו, ואמר שבמאות ערים לא נמצא יהודי כזה. גם המהר"א הפליג בשבחיו כרבע שעה שלא כדרכו), ב"ר שמואל, ב"ר יעקב אב"ד בוסק, ב"ר נתן אב"ד יברוב. משחר נעוריו הצטיין בכשרונותיו ובפקחותו, בהתמדתו וביראתו. נסע עם אביו להסתופף בצל אדמו"ר בלז. נשא את בתו של ר' יהודה ליבוש ציעשינובר דומ"ץ זולקיב, וסמך כמה שנים לשולחנו כשהוא ממלא כרסו בש"ס ופוסקים. היה בקי גם בתנ"ך, מראשי המדברים בקלויז בלז, ונסע בשליחות המהרי"ד לוינא בעניני ציבור חשובים. כעבור זמן שלח ידו במסחר לפרנסת משפחתו, ולמרות טירדותיו קבע עתים ללמוד עם בניו ותלמידיו שהושפעו מתורתו ומחסידותו. נשאר עד מאוחר בלילה לכתוב את חידושיו הרבים בהלכה ובאגדה, וכבר מילא כרכים רבים. בתרצ"ט התכונן להדפיס חלק מחידושיו הרבים בהלכה ובאגדה, ואף התקשר עם בית הדפוס בבילגוריי, אלא שנטרפה השעה, וכל כתביו אבדו. בתוכם אבדו גם שני חיבוריו בסדרי יוחסין וחקרי משפחות: זכרון לראשונים וזכר פניני זולקיב.
נואם מצוין, ובכל שבת נקהלו יותר ממאה בעלי בתים להאזין במשך שעתיים שלוש לדרשותיו, בבימ"ד רש"י שטיבל שייסד שם זקנו התבואות שור. חונן בעט סופר מהיר, ושלח כתבותיו לעתון מחז"ה. ממיסדי ופעילי הת"ת בעירו, ראש החברה קדישא, ומראשי הקהילה. אהוב לבריות במתינותו ובנימוסיו, במידותיו התרומיות, בענוות רוחו וטוב לבו. ישר והגון, ותכופות נקרא גם לערים אחרות כבורר ושליש. כשזולקיב התמלאה פליטים יהודים שברחו מהגרמנים, ומקורות הפרנסה נסתמו בעת הכיבוש הרוסי, היו ידיו עמוסות מעשי חסד והטבה. לגולי סיביר שלח במסירות נפש אלפי חבילות מזון ומצות לפסח. בימי הכיבוש הנאצי הפיח עידוד ותקוה בלב המעונים. ביום ט"ו כסלו תש"ג נשלח עם זו' בקרונות המות לבלזיץ. בנו ר' יוסף באנטוורפן אבי ר' מרדכי מח"ס מנחת מחבת א-ב.
בנו, בסוף ספר אמרי טבא; יוסף צבי בובר, זולקיב, 239.