ר' יצחק איזיק ב"ר צבי איכנשטין

מספרין (תק"י*–תק"ס)

נולד בכפר ספרין שליד סמבור, לאביו ר' צבי ב"ר אלכסידר מסטבניק שליד דרוהוביטש, ב"ר צבי חתן בעל התוספות יום טוב, מגזע בעל הערוך שהיה משבט יהודה. היה למדן גדול ו"גאון מופלג בשבע חכמות", בקי בש"ס ובשו"ע, ואת ספיקותיו בהלכה היה נוסע להתיר בסטרי אצל בעל "קצות החושן". כן נודע כצדיק נסתר, ובנו רבי צבי הירש אמר על עצמו שהוא כחלא לגבי חמרא, שכן אביו מעולם לא סעד אם לא היה עני על שולחנו והיה מתענה עד שימצא, לא היתה סעודה ללא דברי תורה על השולחן, ומעולם לא דיבר על שום אדם בין לגנאי או לשבת. התפרנס ממסחר בבית המזיגה ובמכולת שהחזיק בכפר מולדתו. אגדות רבות נשזרו סביב דמותו הפלאית. במיוחד סיפרו על מעשי החסד שלו, והשתדלותו במצוות פדיון שבויים והכנסת אורחים. רבי יצחק חריף היה מתארח אצלו בימות הקיץ. היה מותיקי חסידיו של החוזה מלובלין, ופעם הלביש אותו רבו במו ידיו, חלוק לבן בשבת כפי שנהג רק עם יחידי סגולה. נפטר בסטרי ביום א' אדר תק"ס.

אשתו הינדה בת ר' צבי היתה צדקת גדולה. כל לילה קוננה תיקון חצות, והרגילה את ילדיה הרכים לקום ולבכות עמה. נפטרה ביום כ"ו או כ"ז טבת תקע"ו. כשבעלה נאנח פעם בזקנתו במה יעלו לעלמא דקשוט, אמרה לו: במסל"ה נעלה, היינו בזכות חמשת ילדיהם הצדיקים: בריש, משה, סנדר, ליפא, הירש, שזכו להם מברכתו של אליהו הנביא. סיפר רבי יוסף מאיר מספינקא, כי אחרי שעצרה מלדת רצה בעלה לגרשה, אבל אחרי שבכתה והתפללה, ילדה עוד את הבת פרל גיטל. בן נוסף נפטר בילדותו.