ר' עזריאל ב"ר שמעון גרין

ממוסט ומונקטש (תק"ם*–תר"א)

נולד לאביו ר' שמעון שיחוסו הגיע לרבי יוחנן הסנדלר. אחיו היה ר' יוסף פרישרמן מיריטשוב שגר בטומשוב, אשר מפני כבודו עקר רבי מנחם מנדל לקוצק. ר"ע היה מגדולי תלמידי החוזה, ומילדיו קבל את קופסת הבשמים שהריח בה אביהם. אח"כ היה תלמידו של רבי שלום מבלז, ובספרו הוא מביא ד"ת ממ"ו הרב מבלז, בפרשת מקץ ובסוף הספר. כהן כרב בחולויוב, ואח"כ במוסט עד שנת תקצ"א. אז נרצח שם משכיל אחד על רקע חכירת מס הנרות, אבל חשדו ברב שידו בדבר. לרוע מזלו מצאו על שולחנו רמב"ם פתוח בהלכות רוצח, והוא נאלץ לברוח ולהסתתר זמן ממושך אצל יהודי אחד בכפר הסמוך לעיירתו. משום כך קיבל עליו רבנות בהונגריה, ורק אז יצא ממחבואו. יש מוסרים טעם אחר להגירתו, הואיל ובגליציה נרדף מתלמידי החוזה על מנהגו לתת קמיעות, אבל גלויה מיום ה' מקץ תרצ"ז אל הנהלת הנהלת הכולל בירושלים בעניני חשבונות הכספים.

בהונגריה גדולה היתה השפעת הי"ש"מ, שאף הוא היה נותן קמיעות. צאצאיו שנשארו במוסט נקראו בשם גרינר, ונכדו ר' עזריאל הוא אבי אמו של אברהם אקנר באי"י.

באלול תקצ"ג בא לקבל את רבנות מונקטש וכל מחוז בערעג, שהיתה הרבנות הכי נכבדה בהונגריה, ובשכרה הוקצבו לו 400 זהובים לשנה חוץ מרח"ש. לפניו כהן שם הבני"ש, וכשעזב בתקפ"ט התרה ביהודי העיר, שלא יביאו להם רב אחר לשבת על כס הרבנות. ר' עזריאל קיבל עליו בכל זאת, אך בעברו דרך נהר לאטריץ עלו המים על גדותיהם, ורק בנס ניצל מטביעה.

בעיר נתקבל בהסכמה כללית, אבל חסיד אחד חש לדינוב לספר זאת לרבי צבי אלימלך. בת שחוק ריחפה על שפתיו, והוא אמר: אני רואה שעוד נהיה מחותנים. ואכן נכדו ר' פסח אברהם שנפלד אב"ד קורימא, נשא את בת ר' עזריאל בזיווגו הראשון. הבני"ש בא למונקטש לחתונה, פסק לזוג מזונות על שולחנו, ועדי ראיה סיפרו על ידידותם של שני המחותנים. ר' עזריאל היה חביב במונקטש, קראו לו הרבי ר' עזריאל, ונתיחד בכך שמכל רבני מונקטש הוא היה היחיד שלא נרדף. בבואו לשם הנהיג שיתפללו ספרד בביהכ"נ הגדול, והפיח בתושבים רוח טהרה וקדושה. כשפרצה פעם שריפה בעיר, סרב להפסיק את שיעורו, ורק אחרי שסיים ועזב את ביהמ"ד, שלטה בו האש. תקופת כהונתו היתה מבורכת גם בגשמיות, וראו שנתקיימו ברכותיו להצלחה ולרפואה. כשנפטרה שם אשתו נשא אשה שניה, והיו לו ממנה צאצאים. נפטר ביום י' אייר תר"א בעידן רעוא דרעוין, ואהל הוקם על קברו.

חיבורו נחלת עזריאל עה"ת; חידושי אגדות בדרך דרש ופלפול, נדפס במונקטש תש"ג אך כי בשער כתוב תרצ"ט. מהדורת צילום מוקטנת נדפסה בברוקלין תשל"ד, ע"י ר' חיים אלעזר עסטרייכר נכד המחבר. לספר הקדמה והסכמה בחתימת חברי בית הדין דמונקטש: ר' מאיר זאב הכהן זלצר, ר' מנחם וייס, ר' חיים סופר ור' נטע שלמה שליסל. הם מוסרים על גלגולי כתב היד שהיה בידי חתנו ר' פסח אברהם, ועבר לרשות בנו ר' יעקב מאיר שנפלד אב"ד בריסטר וכעת במונקטש. הוא מסרם לר' יחזקאל שרגא וידר חתנו של ר' יעקב יצחק ממונקטש, ב"ר נחמן, ב"ר יעקב יצחק בן המחבר, ובהשתדלות חמיו יצא לאור. סקירות ביוגרפיות על המחבר בהקדמות של ר' יעקב מאיר שנפלד, ור' יחיאל מיכל גולד נכד הבני"ש, המוסר גם את נוסח המצבה.