ר' חיים נתן ב"ר יקותיאל זלמן דמביצר

מקראקא (תק"ף–תרנ"ג)

ר' חיים נתן ב"ר יקותיאל זלמן דמביצר מקראקא (תק"ף–תרנ"ג)

נולד ביום י"ז תמוז תק"ף (או תקפ"א) לאביו ר' יקותיאל זלמן. כשהתיתם הציעו לאמו שילמד להיות כורך ספרים, אבל הוא המשיך לשקוד על לימודיו, ומילדותו חונן בזכרון ובהתמדה. הפסקה בלימודים נגרמה לו בשנתיים בהם היה חולה בבריאותיו. אחרי־כן שב לביהמ"ד בגלל תוכחת אחיו הגדול, ועל־ידי השפעת ספר „צמח דוד" שנתגלגל לידיו, ועשה עליו רושם עצום גם בעיסוקיו בעתיד. בתר"א נשא את בתו של ר' משה דייטשר־אשכנזי, שסיפק לו מזונות כמה שנים. החליף שו"ת עם המהרש"ק ורצ"ה חיות, ונסמך מהם. גם רד"ב מייזלס נתן לו סמיכה כדי לפוטרו מהצבא. נודע כגדול בתורה, ונתקבל בתר"ט כדומ"ץ ומ"מ בקראקא, ואח"כ מתרט"ז כראב"ד. בשכרו קיבל 6 ר"כ לחודש, שלא הספיקו לפרנסת ביתו. משתמו שנות המזונות וגם הנדוניא כלתה, סבל דוחק רב, וניסה כוחו במסחר לתוספת הכנסה. רק בתרל"ב קצבו לו 300 ר"כ לשנה, ומתרמ"ו 500. למרות שחי בעוני, פיזר כעשיר לצורכי מצוה. היה מטופל בהשאת שש בנותיו. אחת מהן היתה אמו של המשורר שלמה זלמן (סלומון), יליד תרמ"ח, שפירסם שירים סיפורים ומאמרים בכתבי עת שונים בגרמנית ובהולנדית, וחיבר ספרים בלועזית וביידיש (מדינה וחכמיה, 74; הלקסיקון היידישאי, ח"ב, 533). בת אחרת היתה אשת ר' אליהו שטיינהויז מצאנז, ששלח מאמרים ל„היהודי" בפרשבורג. שני בניו אפרים וצבי הירש נפטרו על פניו.

היה גבוה וחסון, ועיניו הפיקו טוב לב. בהשפעתם של רצ"ה חיות ושי"ר שעמו התידד, עסק בחקר קדמוניות, והיה מגדולי המומחים בתולדות חכמי הראשונים ורבני פולין. השתמש בידיעותיו בספרות הרבנית לחקר דברי ימי ישראל, וחכמי אשכנז שאבו מידיעותיו. החליף מכתבים עם אנשי חכמת ישראל, ובמסעו בגרמניה בתרל"ד ביקר את צונץ בברלין (והוכיח לו שטעה בענין בעלי התוספות), כרמולי, גרץ, בריל, קויפמן, קירכהיים. נודע כבעל שטחי התענינות רבים, עבר על ספרי ההשכלה, הלך עם תלמידיו לתור את מצבות קראקא, ונרדף בשל תכונותיו אלו. בשנתיים האחרונות לחייו שכב חולה סרטן, ונותח פעמיים. נפטר ביום א' ר"ח כסלו תרנ"ג, ביום בו נפטר ר' יוסף שמואל אב"ד קראקא שנקרא ר' שמואל ר' חיים ישעי'הס, נשוא מחקרו האחרון. בביתו התחממו בהספדו בני אחיו ר' יקותיאל זלמן ור' פנחס אליהו, ולפני ביהכ"נ הישן הראב"ד ר' חיים אריה ליב הורביץ. היה הסנדק של ר' פיבל הירש וטשטיין, ואח"כ לימדו תורה, והיה עמו בידידות נאמנה. התלמיד פירסם בהמשכים את תולדות רבו (ומאמריו) ב„המגיד החדש" החל מיום ה' כסלו תרנ"ג, ובאותה שנה הדפיסם בקראקא בספר תולדות מוהרח"ן. סודר מחדש בראש מפתח לספר כלילת יופי. לפני פטירת רבו קיבל ממנו את שרידי כתביו, אבל לא היו שם כמעט חיבורים שלמים, רק רשימות וציונים לעיין פה ושם. קיוה לפרסם בנפרד את כל המכתבים שהריצו אל רבו גאוני וחכמי ישראל, ולא עלתה בידו.

ספרו הראשון הוא מגני ארץ ישראל שהדפיס בלמברג תרי"ב, ע"י ר' שמואל גולדברג תלמיד השו"מ. בהקדמת המעתיק כותב שכבר בוורשא תקצ"ז נדפס קובץ מכתבי 11 גאוני הדור הקודם, שאסור לשנות ממעות א"י לצדקה אחרת, כתקנת הב"י ותלמידו האלשיך. בשנים תרי"א–תרי"ב קיבל רח"ן מכתבים מגאוני הזמן לחיזוק הענין, וקבעם בספר. כתבו אליו: המהרש"ק (יב, יד, כג, כה), רא"מ טויבש (יג), השו"מ (טו), ר' יהושע אייזיק מסלונים (טז), ר' אברהם מטשכנוב (יז), רד"ב אשכנזי מלובלין (יח), חידושי הרי"ם (יט), מהר"ם א"ש (כ), ר' יצחק משה פרלס מברודא אב"ד אייזנשטט ובוניהאד (כא), הכת"ס (כב). תשובת המחבר היא [כו], ואל המהרש"ק (כד). יש שינויים בין הטפסים של מהדורה זו (פתחי שערים, 230). מהדורה מאוחרת של מגיני ארץ ישראל נדפסה בירושלים תרס"ד ע"י ר' חיים דוד סורנאגה, עם הסכמות שקיבל אז מהישא ברכה והשד"ח, ר"ש סלנט והאדר"ת. הוא הוסיף בה כמה מכתבים שהגיעו למנהלי כוללות האשכנזים, וכן כמה עמודים מספר גבול עולם שאינם מצויים בכל ההוצאות.

קשרי ידידותו עם המהרש"ק הלכו והתעצמו בשנים הבאות. כשפרץ בתרי"ח הפולמוס אודות מצות מכונה, הצטרף לדעת המהרש"ק לאוסרם, נגד דעתו של הראב"ד רנ"ה ינר שהתירם. בשל כך הותקף הוא והמהרש"ק בהמגיד, אבל אח"כ בקשו העורכים את סליחתם. בשנת תרי"ח הדפיס השו"מ כתב הכשר, עליו חתם עם רב"ז בלומנפלד ורש"א שוובכר, והסכים עמם ר"י יוטש. כתגובה לכך נדפסו בברסלוי תרי"ט מכתבי הגאונים האוסרים, בקונטרס מודעא לבית ישראל. נמסר בו שהוא הובא לדפוס בפקודת המהרש"ק, בהשתדלות בנו רא"ב ור' שמואל ב"ר נחום קורנפלד מברודי חתנו של רעק"א, ובהוצאות רבני ונגידי קראקא. כל התשובות מתרי"ח, ורובן נכתבו אל רח"ן שהוא למעשה בעל הקונטרס. סדר התשובות: מהרש"ק (4), רמ"ז איטינגא, הדב"ח, ר' אברהם מטשכנוב, חידושי הרי"מ, ר' יצחק נתן ליפשיץ אב"ד סנטוב, ר' יהושע השל אשכנזי אב"ד לובלין, ר' מאיר אוירבך אב"ד קליש, ר' פנחס זאב מו"ץ קויל תלמיד המהרש"ק (2), ר' דב ברוש מייזלש. הקונטרס נדפס מחדש בברוקלין שנת תשכ"ב, בסוף ספר עבודת עבודה. בעל שו"מ יצא נגדו בקונ' ביטול מודעה שנדפס בלבוב תרי"ט, ומאז גבה טורא ביניהם.

כשהדפיס המהרש"ק בזולקווא תרכ"ה את ספרו עבודת עבודה עמ"ס ע"ז ח"א, צרף בסופו קונטרס דברי חן שחידש רח"ן בתרכ"ג „בגלל שעשה כמה השתדלות להדפסת ספרי". הקונטרס חזר ונדפס בתוך ספרו תורת ח"ן, וצולם שוב בתשכ"ב בתוך עבודת עבודה. בתרל"ח נדפס בוינא ספר מפלת עיר הצדק על שם אחיו ר' יואל, אך למעשה הוא היה מחברו.

בתרמ"ב ההדיר בקראקא את ספר הראבי"ה עם הגהותיו לוית ח"ן. את כתב היד קיבל מאת הקונה שזח"ה ידידו מנוער. בינתים הוציא רק ח"א דינים ושו"ת עמ"ס ברכות, וקיוה להוציא את יתר החלקים. בלוית ח"ן הוא מפרש את דברי הראבי"ה, מזכיר היכן הוא מצוטט בספרים אחרים, מפלפל בדבריו, ורושם הערות בתולדות גדולי הראשונים. בהקדמתו מפרט את תולדות המחבר, רבי אליעזר ב"ר יואל הלוי מח"ס אבי עזרי ואבי אסף. הספר צולם מחדש בראשון לציון תשל"ד, בראש אספת זקנים החדש עמ"ס ברכות.

כלילת יופי הוא ממבחר ספריו. בחלק הראשון שנדפס בקראקא תרמ"ח, תולדות רבני לבוב, וחומר חשוב לתולדות הקהילה. בחלק השני מתרנ"ג, תולדות גאוני פולין ואשכנז. הידיעות מבוססות על חומר ראשוני ובדרך כלל מדויקות, אבל הסדר אינו מעולה, ולא קל למצוא בספר את המבוקש. פרופ' קופמן ידידו דירבן אותו להוצאת הספר, והשיג לו סיוע מכי"ח בפריז וקרן צונץ בברלין. ח"א מסודר כרונולוגית, ונרשמים בו הרבנים שכהנו משנת רע"ח עד ימיו. בראשו המכתב ששלח בתרמ"ו אל ר"ש בובר שהפציר בו לחבר זאת, ונענה לו אף כי היה עליו להקדים את רבני קראקא. במבוא הרחב מתוארים דברי ימי ישראל בפולין וברוסיה, ותולדות רבניהם. בראש החלק השני תולדות המגיני שלמה, ומאמר ארבע הארצות. בסופו חילופי מכתבים עם ר"ד קויפמן מבודפשט (3), ועם ר' אברהם יהודה פרנקל אב"ד קרמזיר והלישוי בתרנ"ב (1). את הפרק האחרון הכתיב לווטשטיין ממיטת חוליו. בתרפ"ד התכונן תלמידו להוציא מהדורה חדשה, וכתב לחכמים שישלחו לו את הערותיהם, אך לא הספיק. היה עוד חלק שלישי בכתובים, ולא נדפס. הספר צולם בהוצאת ישראל זאב בניו יורק תש"ך. בתשכ"ח נדפס שם מפתח לספר כלילת יופי בהוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, עם מבוא מאת ד"ר יצחק לוין. הספר נתחבר ע"י ר' יעקב דב מנדלבוים, ובראשו צילום ספר תולדות מוהרח"ן, רשימת חיבוריו עם הערות וציונים, מפתחות לפי שמות האישים, הספרים והמקומות, השלמות ותיקונים, ורשימת המקורות. בתחילת הספר תמונה לא ברורה. אחרי הופעת כלילת יופי ח"א, פנו אליו בבקשת מידע חכמים כגרץ, סוקולוב, הרכבי ורש"י פין. תשובותיו אליהם נדפסו באוצר הספרות, ד, ובספר מיוחד מכתבי בקרת בקראקא תרנ"ב. זהו הספר הראשון על ועד ארבע הארצות. בתרנ"ד הדפיס וטשטין בהחוקר, ב, מאמר מעזבונו: תולדות רבנו יוסף פורת בעל התוספות.

תורת חן; שו"ת וחקירות בענין עשה ולא תעשה, ומו"מ שהיה לו בצעירותו עם גאוני הדור, נדפס מכת"י ע"י בנותיו בקראקא תרנ"ה. סדר ההסכמות לפי תאריכיהן: בתרי"ד מהשו"מ (ידעתי זה רבות בשנים אשר שקד על דלתות התורה בחזקה, ויגע ומצא כדי מדתו מדה גדושה ומלאה... וגם אני הצעיר רבת שבעה לה נפשי עונג וגיל ממטעמי הפלפול, אשר שלח ידו כמה פעמים מגילות עפות לתורה ולתעודה, ויעש מטעמים כאשר אהב נפשי, לא לבו הלך להעמיד בנין על קו תוהו, ולקשר חבל בחבל בפלפול של הבל, כי אם אדני האמת שם יסודותיו... וגם גדולי ישראל ימצאו בו דברים חדשים... ויהא רעוא דתירום רישיה אכולה קראקא); בתרי"ט מהדב"ח (ובכל מקום אשר ראיתי בו מצאתי בו דברים טובים ונכוחים, וגם מלבד זה אנכי מכיר את הרב המחבר נר"ו עוד מימי עלומיו, שהוא חריף ומפולפל ומחדש סברות ישרות ונכונות); בתר"ך מהמהרש"ק (זה כמה שנים אשר הוא מריץ אלי שו"ת בדבר הלכה, ומצאתי את לבבו נאמן לפני, כי כל דבריו בחזקת בדוקין... בו הרבה דברים מחוכמים נפלאים); ובתרכ"ד מהמהרש"ס. בצוואתו ממוצאי יו"כ תרנ"ב מינה את ר' יקותיאל זלמן בן אחיו אפוטרופוס על רכושו וספריו, וציוהו להדפיס ספר זה ולכתוב לו הקדמה. הוא עשה כן, ובהקדמתו מצטט חלק מההספד שנשא בהלויה על דודו. בספר חליפת ההתכתבות עם רצ"ה חיות, מהרש"ק, השו"מ, רד"ב אשכנזי מלובלין (דף סח—סט.), ר' דב בר אופנהיים אב"ד אייבשיץ־מעהרין בתרי"ד (דף פה:—פו:), ידידו ר' חנניה ליבוש שמואל ב"ר צבי הירש גלוורט תלמיד ר"ש לנדא בקראקא (סי' י—יב, בתר"ג), וגבאי ביכ"נ הרמ"א (סי' יג—יד). בראש הספר נזכר שחיבר ספרים נוספים: מאורות נתן — על בעלי התוספות, סדרי חכמה, ספר הדרושים שדרש בקראקא ובביכ"נ יוצאי פולין בוינא בעת היותו שם, קרית מלך רב — על רבני קראקא. את הספרים חיבר בצעירותו, אולם ווטשטיין טוען שרק רצה לחברם ולא הוציא זאת לפועל.

החליף שו"ת בין היתר עם הרב שאול לנדא מקראקא שאותו העריץ, מפרשי הים, הדב"ח, מהרי"א טיקטין והקש"ע. בראש המפתח לספר כלילת יופי רשימה מפורטת היכן משיבים לו בספרי השו"ת: אבן יקרה; אמרי אש; בית יצחק (או"ח, יט—כ, אהע"ז, ח"א, נט בתרי"ג–תרמ"ו); בר ליואי (תנינא, או"ח, ד); חסד לאברהם (קמא, או"ח, כח, כט, יו"ד, עו, עט, אהע"ז, ג, מט, תנינא, או"ח, יד בתרי"א–תרמ"ו!), יד הלוי; כתב סופר; מאזנים לתורה (תאומים); מהרי"א אסד (יו"ד, שטו); שו"ת מוהר"ץ חיות; שואל ומשיב (שתיתאה, לב בתרי"ב); תועפות ראם (או"ח, לא בתרי"א). כמו־כן בספרי מהרש"ק: האלף לך שלמה (חו"מ, לב—לו); טוב טעם ודעת (קמא, רכ, רצו); קנאת סופרים; שנות חיים (בסוף או"ח). לאלה יש להוסיף: כנף רננה (יו"ד, ג בתרמ"ו).