ר' שלום ב"ר יעקב יוסף רוזנפלד

מקמינקא (תק"ס–תרי"ב)

נולד בשנת תק"ס לאביו הנגיד ר' יעקב יוסף מראווא. צדיקי אמת העידו שנשמתו הגבוהה כבר היתה בעולם, ויש לו ניצוץ משמואל הנביא שחי נ"ב שנה. השר מבלז ור"י מרוזין אמרו, שנשמתו היא זו של הגר"א. הוא עצמו אמר שהיה בזמן התנאים, ויודע איזה תנא. בילדותו למד אצל ר' צבי חריף ומהרש"ק בהיותם ברווה, וכן אצל האב"ד ר' נתן שטרן, ר' אברהם מרדכי טורקר מדוברומיל, ור' שלמה מקשנוב. נודע כעילוי, ובן תשע סיים את הש"ס, ואמר הדרך חריף. כשאביו נסע אתו פעם ללובלין, פלפל בענינים עמוקים עם האב"ד ראש הברזל. בן י"א הפליא בפלפולו את ראז"מ, שהזכיר עצמו לפניו בשמו ושם אמו. מילדותו דבק בחוזה מלובלין שחיבבו, פלפל עמו, אכל אתו מקערה אחת, ואמר עליו שהוא חכם הדור. בעל זכרון וקליטה נפלאים, וכשעבר בלילה אחד על איזה ספר — שוב לא הוצרך לקנותו, כי נאצר במוחו.

לפני הבר מצוה לוקח כחתן לחנה גולדא, בת הגרף מקרעשוב ר' נפתלי נתן הירש (אמו פרייידל בת ר' יעקב ראובן יצחק, בנו של ר' משה וחתנו של רצ"ה בלחובר רבו של הפנ"י), וזוי בת ר' שמואל ב"ר נפתלי הרצקי ב"ר אברהם ב"ר יצחק, בנו של ר' שלמה אפרים לינטשיץ אב"ד פרג בעל עוללות אפרים וכלי יקר). היתה זו הבטחה החוזה. לחמיו שיזכה לחתן חד בדרא, ואל ידאג מנסיונו של הגרף מזמושטש לזכות בו. מכל מקום ערכו קידושי קטן, וכשהגדיל הכניסוהו לחופה שנית. ביום חתונתם נשאו חמיו וחמותו סלי זהובים, וכל הדרך עד לחופה השליכו מטבעות לארץ שיזכו בהם העניים. הלוה כספים גם למלכות רוסיה, אך לבסוף התרושש והצדיק עליו את הדין, שעושרו היה רק כדי לזכות בחתן כזה.

בן כ"ב נתקבל בתקפ"ב לרבנות יריטשוב. סבל שם ממלשינותם של המשכילים, ובתק"ץ עודדו רבו העט"צ מזידיטשוב. כעבור ט"ו שנה הניח את הרבנות לגיסו ר' מרדכי גרסטל. עבר בתקצ"ז לקמינקא, ועל שמה נקרא. קיבל כתב רבנות מצפת, אך השר מבלז הניאו מהנסיעה. משמשו: ר' אבנר מהיבניב. לא הספיק להנהיג עדה, כי נפטר שם (ולא בבלז) בליל שבת כ' (ולא ב') חשון תרי"ב, ונערכו עליו הספדים רבים.

דבק בר' נפתלי מרופשיץ כרבו המובהק בעיקר בנסתר, בהשפעת הבן ר' אליעזר מדזיקוב שהיה חתן דודו ברווה. רבו העריכו מאד, כתב אליו החכם הכולל המושלם, ובכל יום הוא מתפלל עליו ועל משפחתו.

התידד שם באהבת נפש עם הדב"ח, ויחדו נסעו אח"כ אל רצ"ה מזידיטשוב להכיר את מהרי"א מזידיטשוב. כמו"כ נסעו אל ר' אשר ישעיה מרופשיץ. בשליחותו טיפלו בענין רבנות ברזן, ופסקו על ירושתו.

לבקשת רי"א בתר"ה נסע ר"ש אל ר"י מרוזין בענין שידוך הבן ר' יחיאל, וכן טיפל בשידוכה של הבת חנה. הרבו לנסוע אל צדיקי הזמן לקבץ לפדיון שבויים, וללמוד מדרכיהם. ידוע על היותם אצל רצ"ה מרימנוב, ר' מרדכי מטשרנוביל, ור' נפתלי מליזנסק. כמו"כ ביקר אצל הבנ"ש, ר"ש מירוסלב (ידידו הטוב שעמו נסע לצדיקים מהחוזה ועד השר), רמ"ד אונגר מדומברובה והאדב"ע. משנפטר ר"נ מרופשיץ דבק כחסיד מובהק בר' שלום מבלז, בניגוד לדב"ח שרק נסע אליו כמו אל יתר הצדיקים. השפיע גם על אחותו זו' ר' מאיר בובר מזולקיב, שתחנך את ילדיה כחסידי בלז. השר החשיבו מאד, נסגר עמו בחדר לשיחות ממושכות בענינים רמים, והושיבו בב"ד שסידר חליצה לבנו. בהיותו שם באחת השבתות נחלה בשיתוק, ונרפא בברכת רבו שציוהו לעלות לתורה, וקם על רגליו כבריא. בפעם שניה הוגבר לשם משותק (דובר שלום). בעת אמירת התורות היה יושב ובוכה, ואח"כ מפרש את הדברים לקהל.

יש עדויות עד כמה העריכוהו גדולי הדור, ובהם הישועות יעקב (אמר עליו שבארבעת פינות מוחו מונחים כל מקצועות התורה, ובאמצע נמצאת נקודת יראת שמים), ר' יצחק חריף, ר' יהודה צבי אייכנשטיין מרוזלא, ר' אהרן מקרלין, ור' שמריה שטיקלר ממוסט. מצויה רשימת הספרים המביאים מדבריו ומקלסים אותו, וכן רשימת המכתבים שנשלחו אליו, הסכמותיו, ולקט הנהגותיו. הסתיר מאד את עוצם גאונותו, ולא רשם את חידושיו. חכמותיו ושנינותיו נודעו לשם בפי הבריות. סיפרו עליו ענינים פליאים של גילוי אליהו, והליכותיו עם צדיקים נסתרים.

מתלמידיו: אחיו הצעיר רא"ל וחתנו ר' שמעון רוזנפלד אב"ד לשנוב, ר' משה תאומים אב"ד יברוב, ר' יהודה יצחק פרנקל אב"ד סנוק, ר' נתן גולדברג אב"ד לימנוב שנסמך ממנו, ראו"ל הורביץ אב"ד לנצוט, ור' אברהם שמואל שמלקא פסל אב"ד פשצלוב. בניו: א. ר' יהושע יחידו ממלא מקומו ביריטשוב ובקמינקא; ב. בן שנפטר על פניו, ורצ"ה מרימנוב שיגר לו מכתב תנחומין.

אוהב שלום א-ב, ליקט מסופרים וספרים, הוסיף הערות והוציא לאור: ר' נחום מאיר ב"ר ישראל משה גערמאן. בשער השני: ח"א, לקט תורותיו על תנ"ך וש"ס, תשובותיו ומכתביו, פסקיו, מנהגיו ושיחותיו, בעריכת רב"צ גאלדמאן. ברוקלין, דפוס שמחה גראפיק, תשמ"ג, ב, פח; קצח עמ'. המסכימים עם פקסימילים: נכדו האדמו"ר מבאבוב בתשל"ח (תלמיד ותיק מבית מדרשנו שיגע ועמל... אור מופלא ואור מכוסה, ומה נכבד היום בהגלות נגלות לנו מעט מאורו); רבי משה ט"ב מסטמר; הרב יוסף גרינולד מפאפא (יש בהם התעוררות גדול לעבודת ה'... וזכות הרבים). המחבר כותב בהקדמתו שליקט את החומר מספרים ומכתבי יד, וטרח לח"ב לראיין את צאצאיו.

מבכה את אמו מאטיל בת ר' יום טוב ליפא ריז מנרול שנפטרה בת ס"ח ביום כ' אייר תשמ"ג, ומודיע שמכין עוד חלק על הבן ר' יהושע אב"ד קמינקא. בגלל היות רבי שלום צנוע בהסתר סירב להדפיס את חיבוריו, וכן על היותו נכד הרבי ר' השל שבגלל סיבה נמנע מכך. היו בביתו תיבות מלאות כתבי יד בכל מקצועות התורה, ובסוף ימיו השליכם לאש.

התפלל לה' שכל מי שיודע מחידושיו שישכח אותם, וכשנפטר נתקבלה תפילתו ונשתכחו תורותיו, עד שתלמידו ר"נ גולדברג מלימנוב נתן קידוש כששמע ד"ת ממנו. בכתבי תלמידו ר"ש אב"ד לשנוב היו ד"ת ממנו. ירשם ר' יהושע חיים ט"ב אב"ד טשנסקוביץ, ולפני שנים אחדות נגנבו ממנו. פלפול חריף בסוגית המוצא תפילין שנהגו במשפחה ללמדו לכל בר מצוה, נשתכח לגמרי. האדמו"ר מבאבוב שקרא את שם הספר עודדו בעבודתו, באמרו שהוא צורך הדור אחרי החורבן. מוסר רשימת ספרים בהם מובא מר"ש מקמינקא, כשהכוונה לצדיקים ר' שמואל השני ב"ר צבי הירש אחיו של ר' שמואל מקמינקא שבפודוליה תלמיד הבעש"ט, ומתקן את אלו שנשתבשו בכך. בשער שו"ת רב טובך נזכר שכולל תשובות ממנו, ואינן בנדפס. גם חוברת של סיפורי מעשיות ממנו מאת ר' שלמה ינובסקי מ"מ פיעטרקוב, אינה ידועה.

בסוף מודה למסייעיו, ומברך את זו' וילדיו. בגוף הספר צוין מקור כל דבר, ובשוליים הערות. מעמ' נג שלוש תשובותיו. הראשונה מיד יוסף, קא. השניה מכתב יד, לרמ"ז מלבוב בתקפ"א. השלישית ממגדל השן, כז, בהיתר עגונה אם יסכים עמו ש"ב ומח' הדב"ח. אח"כ מנהגיו, רשימת המקורות, ודף הנצחות לבני משפחתו. שער מיוחד לח"ב, על תולדותיו ושיחותיו. בהתחלה פקסימילים, והודעה שהרוב הוא ממה שסיפר האדמו"ר מבאבוב ממסורת אבותיו.