ר' אלעזר ב"ר צבי אלימלך שפירא
אב"ד ריבטיטש, אדמו"ר בסטריזוב ורב בלנצוט
מלנצט (תקס"ח–תרכ"ה)
נולד בשנת תקס"ח (ולא תקע"ז) כבכור לאביו רבי צבי אלימלך שהיה אז אב"ד ריבטיטש. נסע אל צדיקים רבים, והכיר בילדותו את רמ"מ מרימנוב. בנסעו צעיר אל רצ"ה מזידיטשוב הוא קם מפניו, ואמר שמזה זמן רב לא ראה צורה שלימה ומהודרת כצורתו שעדיין לא נפגמה. בנסיעה אחרת עם אחיו הצעיר ר' דוד, אמר עליהם העט"צ שהם נשמות בלי גופים. נסע גם אל ראי"מ מרופשיץ, רצ"ה מרימנוב, ר"י מרוזין, ר"מ מפרימישלן ור"ש מבלז. לדב"ח נסע פעם לשבת, ופעם לביקור חולים. כשהדב"ח בא פעם להילולת ר"נ מרופשיץ, בקשו ר"א שישאר לשבת וינהל את השולחנות.
בן י"ד נשא בריבטיטש בשבת שלפני פסח, את טויבע חוה בת הגביר הלמדן ר' יהושע העשל הולס מדוקלא, נכד הפנ"י נכד המג"ש ובקי בנגלה ובנסתר, מחבר שני ספרים בנין אפריון שנותרו בכתובים, אחד מהם כתב בתקל"ח בן כ"ג וקיבל את הסכמת מח"ס טהרת הקודש, בנו של ר' שלמה דומ"ץ ומ"מ לבוב בזמן הישועו"י, וחתנו של ר' אפרים חתן ר' שמחה הלוי מדוקלא. חמיו גר אצלו בסוף ימיו עד לפטירתו ביום ז' שבט תר"ט. זו' קרובתה של מלכה אלמנת רצ"ה מרימנוב ור"י מרוזין, כי אף היא נכדת הגביר ר' שמחה מדוקלא. נסע עמה לחופתה השניה, ונתכבד להיות המסדר קידושין בזיע לר"י מרוזין בזיווגו השני. זו' האריכה ימים אחריו, ונפטרה באסרו חג השבעות תרמ"ה מהמחלה הידועה בבית בנה בסטריזוב כבת שמונים.
עבר בתקפ"ד עם אביו למונקטש, ושיקע עצמו בתורה ועבודה. התחסד עם אינשי דלא מעלי שכילו את נדוניתו. בשובם לדינוב הושיבו אביו בתקפ"ט כאב"ד ריבטיטש. בתקצ"ח עבר לרבנות סטריזוב, ומתר"א החל לכהן בה כאדמו"ר. מתרי"ז רבה של לנצוט. העריכוהו בעיר כצדיק אמיתי ספון באהלה של תורה, ועושה צדקות בכל עת. לא יצא מד' אמות של הלכה, והתנזר מעניני העולם הזה.
בתחילת קיץ תרכ"ה חלה, ואחרי שבועות נסע לקרלסבד. בדרך ליוהו הדב"ח מאושפיצין עד תחנת פריראו. משלא העלה שם ארוכה, נסע עם זו' וילדיו לדרוש ברופאים בוינא. לשם כך מישכן את מרגליותיו אצל הגביר ר' יוסף אונגר מבלחוב בלנצוט. ביום א' י"ב (לא ב) אלול השכים קום להניח תפילין, הפסיק לתפילת מנחה, בירך גאל ישראל של מעריב, ונסתלק בשעה שמונה בערב. למחרת בבוקר נודע הדבר במברק לסוחרים מגליציה בברין, והם חשו לוינא לטפל בקבורתו, ולמלא אחר מה שציוה את בנו אב"ד סטריזוב להשיבו לגליציה. לשם קבלת הרשיון להוציאו מוינא הפעילו את ר"א ילינק והברון רוטשילד, וביאושם כמעט שהסכימו לדעת האחרון לקוברו בעיר עם אהל נאה, אלא שאז הגיע מברק מהדב"ח לקוברו בלנצוט. ברוב השתדלות שמוהו ברכבת הנוסעת לטרנוב, ובהגיעה ביום ד' אחר חצות המתה התחנה המוני מתאבלים. ללנצוט עשה הארון את דרכו במרכבה בה ישבו מנין לומדי משניות. להלויה בעיר נקהלו ארבעת אלפים איש, ורבנים מערים אחרות ספדו לו. מאה ושמונים איש בלבד הורשו לשאתו רבע פרסה עד בית העלמין. שם נפתחו ג' הארונות זה בתוך זה, ומשמשיו התעסקו בקבורתו. לפרשה זו היו הדים בעתונות התקופה (שלמה ויסמן-חיות מטרנוב, המגיד, ט, תרכ"ו, 315; א. ש. ויצחק וייסמן, המבשר, ה, 273–274, ו, 134; מרדכי קארנפעלד, עברי אנכי, א, 186). בכורו ר' שלמה יצא מהעיר מיד בתום השבעה בהרגישו שרוצים למנותו על מקום אביו, אלא שהדב"ח לא נעתר להשפיע עליו. הבן רמ"מ פנחס נתרצה לבוא לכהן כרבה של לנצוט.
ילדיו: א. ר' שלמה אב"ד סטריזוב; ב. ר' צבי אלימלך אב"ד ברטש; ג. ר' מנחם מנדל פנחס אב"ד לנצוט; ד. ר' שמחה אב"ד לנצוט; ה. חנה מינדל זו' ר' אליעזר רובין אב"ד בליגרוד; ו. אדל רבקה זו' ב"ד רינ"ה אב"ד דינוב; ז. זו' ב"ד ר' פסח ב"ר דוד לנגום (יחוס משפחות שפירא, לנגזם, פיש). שתי הבנות הראשונות נפטרו במגפת תקצ"א.
יודעי בינה, רמזי קבלה עה"ת, נשאר בכתובים. הוגה ונתקן ע"י ש"ב ר' דוד ארי ר"מ בית התלמוד בפרמישלא. פשעמישל, דפוס קנאללער עט זאהן, תרע"א, ה, ל ד'. בהסכמת ב"ד רצ"ה שפירא ממונקטש כותב: זכיתי בימי נערותי להתבסם מתורתו ועבודתו, אשר אין ערוך ולא יתואר בחרט עלי גליון...מלא וגדוש בתורה בנגלות ובנסתרות ...אלו הדברי קודש מעטי הכמות כתב בשנים האחרונות מתוך גדל יסוריו הנוראים. בהקדמת המחבר מבאר טעם שם הספר, ומעלת כתיבת חידושים. בהקדמת נכדו המלבה"ד ר' שמואל אב"ד רעדים כותב, כי כתבי המחבר משנתו האחרונה היו למראה עיני דודו ר' שלמה ממונקטש שסימן את הראוי להדפסה, ואת היתר שיערכו היטב כי אינו מסודר כראוי. קיוה להדפיס לחוד עוד ספר מהמחבר: עזר וישועה, כדרך פלפול על סוגיות.
בסוף השמטות ודברי המגיה עם ד"ת, נכד אחי המחבר מצד אמו ואחות המחבר מצד אביו. ד"צ בתוך ספרים קדושים מתלמידי הבעש"ט, כג.
תשובה אליו: שו"מ, קמא, ח"א, כז בתרי"ח. כמה מאגרותיו בספרי נכדו המנח"א. אגרת מתרכ"ג למח' רמ"מ רובין אב"ד גלוגב, מזל טוב ללידת בנו. באגרתו מוסר פ"ש לב"א ר' מאיר בתרכ"ה.
קנת סופרים, קד ע"ב, הע' 1741 (כולו משובש); בית שלמה, 1–4, עה; מליצי אש, ב, אלול, 80; מאיר שמעון גשורי, למנטש, 25, 55–58; שלמה יהלומי, סטריזוב, 14–15, 261–262; אנצ. לחסידות, אישים, רצר-רצו, עם ביבליוגרפיה; טל אורות, ח"א, 340–345; אגרות שפירין, נ-ס, עם קיצור תולדותיו על פי מליצי אש, נוסח מצבתו, ואגרות יד-כא.