ר' אורי שרגא פיבל(ה) ב"ר ישראל משה הלוי שריאר

מברודשין (תקע"ז–תרנ"ט)

נולד בברודשין בשנת תקע"ז (ולא תקע"ג, תקע"ט), לאביו סוחר העצים ר' ישראל משה ב"ר פנחס מנכבדי העיירה, ולאמו רוניא טובה, דור ג' לר' אורי שרגא פייבל מקריסנפולי ודובנקא מח"ס אור החכמה. אחותו חיה רבקה נישאה לר' יעקב יחיאל שמרלר מברודשין. משלא זכו לפרי בטן עזבו את מסחרם, ועלו לצפת. משפחת בורג מברודשין קרוביו.

כשהרתה אמו, נסעה לר"מ מפרימישלן. הוא קם מפניה באומרו שנשאת בקרבה ס"ת, ויזריח לעולם. אביו נפטר בילדותו, ואמו התפרנסה בדוחק מחנות מכולת. כבר בגיל שש נודע כעילוי, ואמו מצאה לו אברך שידריכו בלימוד. כשהזדמן לעיר הדע"ק בדרכו לבקר את אמו בנדבורנה, שם לב לכשרונות הילד בן העשר הלומד בביהמ"ד עם הגדולים, וביקש מאמו שתמסרנו לו ללמדו תורה. שידך לו את בת הגביר ר' אליהו צבי גוטפריד מבוצץ, ששלחו על חשבונו לפודהייץ ללמוד אצל האב"ד רנ"נ מלר (ולא קרא הנט"ש) עם בנו ר' שמעון. עבר ללמוד אצל הרב החריף ר' שמחה יואל אב"ד בוברקא מח"ס חלת לחם. רבו זה נהג לבוא תכופות ללבוב לפלפל עם מפרשי הים, וכך נתודע אליהם גם התלמיד, ולמד אצלם. רמ"ז איטינגא בקשו שישאר בביתו בלבוב, וילמד עם בנו מהרי"א שנהג תמיד לקרוא לו מורי ורבי, והקפיד להושיבו בראש השולחן.

בן ט"ז שב ללמוד אצל הדע"ק בבוצץ, וכעבור שנתיים נישא בן י"ח בתקצ"ו. המשיך ללמוד עוד חמש שנים אצל רבו עד לפטירתו, ונסמך ממנו. זו' ניהלה בימ"ס לבדים שקיבלה מאביה. סייע לה שעות אחדות ביום, ואת רוב הזמן הקדיש להגות בתורה בשלוה. בזווו"ש נשא לפני תרכ"ה את פיגא נכדת ר' יצחק יוסף תאומים בראב"ל הגור אריה יהודה. ג' בנים ממנה נפטרו צעירים על פניו. התרכזו סביבו תלמידים מצטיינים מכל הסביבה, ובהם חתנו המוכשר ר' יהודה טהאלמר בנו של ר' משה מרדכי דומ"ץ בוצץ, אלא שנפטר צעיר בן כ"ג. המנ"ח שנקלע לעיר פלפל עמו כל הלילה בהלכות מקואות, ותמה שעוסק במסחר. הפציר בו שיהיה רב והסמיכו, בהוסיפו שידאג לכך ש[...]בים. כיהן בתר"י כדומ"ץ בעיר בלתי רשמית, ומוצאים אותו שם לפרקים גם בין תרכ"ד לתרכ"ט. בנסיעתו בתרכ"ד לקנות סחורה בברין, סטר לו גוי צעיר וקרא: מה לך פה? לך לאהלך אהל תורה! מאז ירד מצבו הכלכלי. שריפת בוצץ בתרכ"ה (ולא בתרכ"א, תרכ"ד) כילתה את ביתו ואסמי תבואתו, ונותר בחוסר כל. תלה זאת בכך שנכוה בגחלתו של המנ"ח. אז נאלץ לקבל עליו בהשתדלות גיסו, את רבנות עיר מולדתו. לא סבל את טירדותיה ומחלוקותיה, ועבר לגור כראב"ד קולומיאה אצל הרב הלל ליכטנשטיין עשר (או י"ב) שנים (י"א בין תרכ"ד לתרל"א, תרל"ד, תרל"ח, תרמ"א). בשער דע"ק תרל"א: אב"ד ברודשין וכעת ראב"ד קולומיאה. בשובו לברודשין השכין שלום בין המחנות, ויסד ת"ת וחברת ש"ס. דחה את הצעות קישינב וצפת. ענותן ומצניע לכת. רא"ב קלוגר מחה בנכבדי ברודשין, שהביאו רב מעיר אחרת להכשיר את הריחיים לפסח (שערי בנימין, נה). התמסר לסידור כתבי רבו והדפסתם, ויצא שמו בעולם כמשיב לרבים ובורר מומחה. בקי גם בתנ"ך, דקדוק, מחקר וספרות. לא היה חסיד.

ילדיו: א. ר' אהרן יחידו אב"ד מילניצה, טלוסט ובוטושן; ב. זו' ר' שלום סעקלער. בנם צבי הירש (הרי) נולד בברודשין ביום י"ט אב תרמ"ג. זקן סופרי ומחזאי עברית יידיש ואנגלית בארה"ב. נפטר באדר תשל"ד (הדואר, 301, תשל"ד, 308). בספרו סוף פסוק, ת"א, יבנה, תשכ"ו, הוא משוחח עם סבו בעמ' 119-123. בנו חורגו של ראש"פ: ר' ליבש שלזינגר בטלומטש. ברשותו היו מכתבים רבים בפרשת סיגט השופכים אור על הפרשה. הוחרמו ע"י הנאצים בוינא מידי ר' חיים בלוך.

ממיסדי חברת אהבת ציון בטרנוב, שיסדה את המושבה מחניים ליד ראש פינה. נשיא הכבוד בועידת חובבי ציון בתרנ"ז, ומראשי הציונות בגליציה המזרחית. רושם רב עשו נאומו בועידת ציוני גליציה שהתקיימה בסטניסלב באב תרנ"ח, והדברים שנשא בנעילתה בהתלהבות בפני ציבור משכילים. בא ישיש נמוך קומה הדור פנים בזקן ופיאות לבנים, חבוש ספודיק, ונערץ על הנוער הסטודנטיאלי. פעל לשלום בין האגודות הציוניות בגליציה, ועסק בהתרמת כספים. למרות זקנותו נסע על חשבונו להטיף לציונות בכל מקום בו נוסד סניף, וישב ראש באסיפות. התכתב גם עם הרצל, ובמכתבו מיום 7.11.1898 המליץ על תלמידו הרב יצחק מייער מרווניאטוב. הרצל ספד לו מעל במת הקונגרס השלישי. הדים רבים היו לויכוחו בכתב עם הרבי משינאווא, כאשר רז"מ אברהם מחסידיו נתמנה בתרנ"ז כגזבר אהבת ציון. מח' הרבי כתב לו בחריפות שימשוך את ידיו מהחברה, ויודיע גם לחסידים הנלוים אליו ר' אהרן ספיר ור' יוסף פייגנבוים. ראש"פ שיגר אליו את המכתב שילומים לריב ציון התומך בישוב הארץ, והרבי השיב לו בשלילה מוחלטת כנדפס בהמגיד. חזר ונדפס בתוך דברי יחזקאל החדש, מהד' תשל"א, עמ' עט, וחילופי המכתבים, עטרת חיים, ח"ב, קסד, קסה. מכתב תמיכה נוסף כתב לר' שמשון הש"ץ במיקולינץ, ונדפס בקונ' מיוחד עם שני רבנים נוספים, דרכי ציון תרנ"ח. כמו"כ חיבר קונ' נדיר: אזהרה לאחב"י, קראקא, אהבת ציון, תרנ"ז, 15 עמ', למען אתרוגי א"י. הוא חולק בו על תשובת בית אפרים, או"ח, נ, בה מהפך בזכות אתרוגי קורפו. תשובתו נכללה גם בתוך פרי עץ הדר, תר"ס, 27-28. רמח"א בלוך הדפיס את מכתביו האנטי־ציוניים, דובב שפתי ישנים, ח"א, קיא-קיג, וכבר הוכיח ר"ש ויינגרטן את זיופם, מכתבים מזויפים נגד הציונות, 90-94.

באחרית ימיו חלה בטיפוס. ביום חמישי עדיין הורה בשאלת ריאה בעיון רב. בעש"ק למד את כל ספר חוה"ל. בליל שבת ה' כסלו תרנ"ט התפלל, קידש, דרש על הפסוק כי לא יטוש ה' עמו, ונסתלק (בן פ"ו) במעמד בני עירו שסבבוהו. בלויתו ספדו לו ר' נחום בורשטיין אב"ד נדבורנה, וד"ר שמואל שור נשיא חברת א"י בסטניסלב. ידיעה על פטירתו נתפרסמה גם בהמליץ, ובעתון פשישלושץ (העתיד) בפולנית, לבוב, גל' ד. השו"ב ר' אשר זליג קרמר ספד לו בחרוזים, בסוף ספרו שושן חוחים.

התמסר לסידור כתבי רבו הדע"ק, שהיו מפוזרים בכתב יד קשה ובלי ציוני מקורות. במהדורת תשל"ב נדפסה בקשתו מהמהרש"ק לקבל הסכמה. נבדי המחבר בקשוהו לטפל בכך 'כי הגאון ז"ל היו לו געגועין עלי כאב על בנו, והוא אשר יעץ לחותני הראשון והאציל מרוחו להביאני פה (לבוצץ), והביאני חדריו חדרי יראת וקדושתו הטהורה עלי כמה פעמים". מפייסו בדברים שההשמצות כאילו פגע במהרש"ק אינן נכונות, אין טעם למה שגדר בעדו שלא לכתוב לברצן, כי למורת רוחו האב"ד החדש שכן נתקבל לסניאטין, ונוסע לשם בשבוע הבא (ר' יצחק תאומים). למכתב צירף תשובה בעניני מקואות. כשהשלים את הספר הראשון נזדמן לו הנדיב ר' אברהם ויידנפלד מסטניסלב, וכך הדפיס את דעת קדושים על הל' שחיטה וטריפות, עם ביאוריו גידולי הקודש באריכות ומקדש מעט בקיצור, לבוב תרל"א. בתרל"ז סיים לכתוב את קונ' התשובות שלו (50) למשיגיו, וכללו עם הוספות במשמרת הקודש, תרל"ט.

מהדורה נוספת בלבוב תר"ם. נכלל בשו"ע לבוב תרמ"ח ותרנ"א. בתר"ן הדפיס מודעה רבה, למחות במדפיסי ווארשא שהוציאו לאור את ספרו דע"ק עם גידולי הקדש בלי רשות ובסדר שונה, שעה שאת הזכויות מסר לפעסיל באלאבאן. חיבורו נתקבל כספר הוראה מובהק, חכה למהדורות רבות שפורטו בח"ב, 952-955. דע"ק על הל' סת"ם עם הגהותיו בשני השמות, לבוב תרנ"ז. על הל' מליחה א"ב בתרע"ב. אצל נכדיו היו כתבי יד נוספים שאבדו, כמו גם חיבור על חו"מ מעין אורים ותומים. נכדו ר' זאב שרייער הדפיס בבילגורייא תרצ"ג את הספר עזר מקודש של הדע"ק על אה"ע, עם פירושיו גידולי הקדש ומקדש מעט. בהקדמתו מתאר את טירחות זקנו להוציא את הכתבים לאור, הונו שנשרף וגודל תלאותיו, בני בליעל שקמו עליו, ועכ"ז היה מן הנעלבים. הוא מביע תקוה להדפיס גם את יתר כתבי זקנו אותם הוא מונה, ובהם דע"ק הל' נדה ומקואות שלא הספיק להדפיסו.

נקרא תכופות לבוררויות ציבוריות מפורסמות, כגון עזבון ר"י מרוזין בפוטיק, והריב בענין מעות א"י שבין טשורטקוב ויזניץ וסיגט. נברר ע"י קהל עדת הספרדים בסיגט כאחד מחמשת הדיינים, וריכז מכתבים מרבני גליציה פולין וליטא התומכים בעמדתו בכבוד רב. קונ' אוהב משפט ח"א, לעמבערג, דפוס פליקס בנדרסקי, תרמ"ז, 16 עמ', קד ד', מחירו א' ריי"כ עו"ו. ד"צ בברוקלין תשנ"ג. יצא לאור במצות קהל עדת הספרדים בסיגט. בשער השני מבואר שנתחבר ע"י ראש"פ, לעומת פסק הדין שהוציא רב החמש ר"ב מגורליץ. בהקדמתו כותב ששני מכתביו לרי"ש משיניבה לא נתקבלו על דעתו, ונתפרסם ברבים כאילו קהל הספרדים אינו צודק, על כן מגלה דעתו לימינם. בתוך כך נתבררו עניני הלכה מרובים בתקנות הציבור. הוא מגולל את כל הפרשה והטענות משני הצדדים, עם נוסחי התקנות, ומצרף את מכתבי גדולי גליציה שסברו כמותו. הדפיס על כך גם משפט שלום.

הניח בכתובים: אלפי תשובות בשו"ת קומי אורי א-ג בד"ת השו"ע (מזכירו בקונ' התשובות ט); מקוה מים על הלכות מקואות; אספת זקנים הוא שטמ"ק עמ"ס גיטין; אוהב משפט יותר מאלף שו"ת, הגהות על ד"ח שו"ע וש"ס; ספר פירוש עה"ת ורשות לשבתות ולמועדים א-ד. במקום אחד כתב שטורח בהכנה לדפוס של הספר: רשום בכתב אמת. הכתבים היו בסטניסלב בידי נכדו ר' בנימין שמרלר, ואבדו בשואה.

תשובות ממנו: שו"ת הד"ר, ח"ב, מו בתרמ"ב (שם נזכר בגט); צפנות, יג, תשנ"ב, לט. להסכמותיו המעטות צורף ד"ת. התכתב גם עם השד"ח. ד"ת, מוריה, רכט-רל, תשנ"ה, מח-נו. למהרש"ק על כתבי הרע"ק, בתרכ"ה, עב-עד, פקסימילים.