ר' שלמה ב"ר אלעזר שפירא

מסטריזוב ומונקטש (תקצ"ב–תרנ"ג)

נולד בריבטיטש ביום ז' חנוכה תקצ"ב, לאביו האב"ד ר' אלעזר בנו של הבני"ש. שליח שהגיע מהסב קבע את שמו מטעם הכמוס, בהוסיפו כי שלום ואמת יהיה בימיו. בן שמונה בא לבחנו שליחו של ר' יקותיאל שמלקא ברמ"ל מססוב, ובתר"א אירס בנדבורנה את בתו חיה פרימא רבקה. נשאה בתר"א (ולא בתר"ז), נפטרה ביום י"ד תשרי תרמ"ח. בשובם מהאירוסין ביקרו אצל ר"מ מפרמישלן שנתן לו ספר תומר דבורה, כרמז שתאמר דיבורים. הורה לו לשתות קפה מהביל עד שלשוט נכוותה. בירכו שחמשת חושיו לא יטרידוהו מעבודת ה', ואכן היה בעל מנגן נפלא, ואף פעם לא ניחר גרונו. לפני הבר מצוה נסע עם אביו לר"י מרוזין שבירכו כי יזכה לירי"ש טהורה. נסע אתו לעוד צדיקים, כגון ר"א מרופשיץ, ר"א מדזיקוב, ר"ש מירוסלב, השר מבלז ובנו, רנ"ד משידלובצה, הסבא מרדושיץ והשרף ממוגילניצה. כבר בצעירותו היה מן המשוררים אצל רצ"ה מרימנוב. חביב על צדיקי דורו.

בן י"ח נסמך מהגאונים מפרשי הים על ניר מוזהב, ומהחסל"א שראה בו דמות מושלמת. בנוסח אחר: מהמהרש"ק, ר' מרדכי זאב איטינגא, והשר"מ שכתב על ניר זהב. אחרי נישואיו עבר לססוב, ולמד אצל האב"ד ר' נחמיה. אחרי פטירתו נתקבל שם כדומ"ץ ורב שני. בתר"ז או תר"ח נתקבל לרבנות סטריזוב. בתרכ"ה הוצע לו כס אביו בלנצוט, ולא קיבל. בתר"ל דחה את הצעת טרניגרד, ובתרל"ז מיאן לסטרופקוב. היה באחת מהן ז' שבעות, ושב למקומו. אחרי פטירת אביו החל לנהוג כאדמו"ר. בהשפעת הדיין שלו ר' יוסף מרדכי וינר דבק בדב"ח, והיה בעל תפילה אצלו ומחשובי חסידיו. בספר ילקוט הרועים נדפסה בקשתו מתרכ"ט להמציא לו מכתב אודות חסידי ס"ג. משנפטר הדב"ח נהרו אליו אלפים.

בשנת תרמ"ב (ולא תרל"ב) התנגד לקבלת חזן שהיה קצין בצבא האוסטרי וחילל שבת במזיד. משהותקף על כך, נענה לרבנות מונקטש. עזב לשם בהיחבא כדי שיהודי המקום לא יעכבוהו, וגם הרזון ולקוביצקי הפציר בו שלא יעזוב. במונקטש כיהן זקנו מתקפ"ה עד שנאלץ לפרוש בגלל ההתנגדות לדרך החסידות, אבל כעת גברה יד החסידים. כבר בתרכ"ט רמז לו הדב"ח, שעליו להשתקע בין יהודי הונגריה לחזקם. לחם בהשפעות זרות בעיר, ובנסיעתו בתרמ"ה אל רבי השלטון בבודפשט — ביטל גזירה על החינוך התורני. רבני הונגריה נשמעו לו, והתייעצו עמו. נהג בסיגופים, ובמיוחד בעניני שינה. בכל זאת היה גבור הגוף, ושיבר בידיו מטבע לשנים. בשנתו האחרונה התכונן לפטירתו, והציע לקהילה למנות את בנו בחייו. בליל כ"א (ולא י"א) סיון תרנ"ג השליך את עצמו לארץ בפישוט ידים ורגלים כעבודת כהן גדול ביוה"כ, קם לנשק את המזוזה ונסתלק. בניו: א. ר' צבי הירש שמילא את מקומו במונקטש; ב. ר' משה יהודה ליב אב"ד סטריזוב.

יום לפני פטירתו כתב צוואה, ובה אסר מנימוקים שעמו להדפיס את ספריו: שם תורה ושם שלמה — שו"ת, עה"ת, מועדים ודרושים (נועד תחילה להיקרא עת שלום); שם שלמה-תהלים; יריעות שלמה-עמ"ס קטנות, תפילין ומזוזה; טיב קידושין — על פרק א' ממסכת קידושין; הגהות לספר עבודת הכהונה על כוונות ברכת כהנים. ד"ת ממנו בספרי בנו ונכדו.

בית שלמה לתולדותיו, ע"י השו"ב ר' דוד כהנא גלב בסיוע ר' משה גולדשטיין. אורשיווא, דפוס ר' משה יודא גלאנץ, תרפ"ח, ד, עב, ד ד', עם הסכמות מהמנח"א לשניהם, ומהב"ד למחבר: ר' דוד שליסל, ר' מאיר זאב זלצר, ור' מנחם וייס. בהקדמה כותב שלא רשם נפלאות, רק מה ששמע מהאדמו"ר ובני משפחתו. בסוף קונ' צבי תפארת לתולדות בנו. י"ל מחדש ע"י חסידי מונקאטש, ירושלים תשכ"ב, ו, ע עמ', פקסימילים. בהקדמתם מוסרים על כוונתם להוציא אוצר אגרות קודש מאדמו"רי השושלת (אגרות שפירין). צולם גם בתוך ספרים הקדושים, מה.

אליו: עטרת חיים, ח"ב, סז בתרל"ד. מההספדים עליו: שו"ת הד"ר, תרנ"ד, ח"ב, יא=קונ' זכר רב, דף יג ע"ב, לקוטי חבר בן חיים, חלק יא, דף פז; זכרון צדיקים מנבדו.